אז שמלותיה רוו תוך רגע קט במים שכבדו מרוב, ועם שיריה אז נפלה אל חיק המוות הרטוב אופליה. (אגדת אופליה - מילים אהוד מנור)
ויקטור הוגו כינה אותה "קול הזהב". אחרים קראו לה 'האלוהית'. שרה ברנאר הייתה אחת השחקניות הגדולות והחשובות של ה'בל אפוק'; והכוכבת הצרפתייה הראשונה. בסןף המאה ה-19, שמה של שרה ברנאר סימל תקופה. היא הייתה מושא הערצה, תשוקה ופנטזיה. היא הייתה המוזה של אומנים גדולים כמו ז'אן-לאון ז'רום ואלפונס מוכה או הצלם פול נדאר. אך כשרונה האומנותי היה חבוי.
ברנאר התחילה ללמוד ציור ופיסול כשכבר הייתה שחקנית ידועה. היא הפגינה כשרון רב והציגה את יצירותיה 'בסלון האומנים הצרפתיים בין 1874-1897. הכשרון שלה זיכה אותה באהדת הקהל לרבות הפובליציסט אמיל זולא. ב-1880, היא פיסלה את 'מות אופליה'. תבליט בהשראת דמותה של אופליה, מתוך 'המלט' - דמות שברנאר עצמה תגלם שש שנים מאוחר יותר. התפקיד תאם לה להפליא - המוות ריתק אותה והיא נהגה להדגיש בהצגות רבות כיצד הדמות שגילמה מתה בצורה טראגית ויצירתית; הקהל ציפה לכך בכיליון עיניים. האם העניין שלה במוות העיר בה את הרצון להתעמק דווקא באופליה?
שרה ברנאר, מות אופליה, 1880, שיש, 70x59 ס"מ, אוסף פרטי.
ראשה של אופליה פונה הצידה, עיניה עצומות וזר מונח עליו. הגוף שלה שקוע במים והם מתמזגים עם הצמות שלה. הכול בדקויות.הפרחים מפורטים ומרקם הגלים העדין נשזר בשד הימני המעוגל והחלק של אופליה. היא עומדת למות:
"בגדיה נפרשו לרווחה,
וכמו בתולת-ים לזמן מה נשאו אותה.
בִּזְמן זה שרה בְּלִיל שירֵי מזמור
מפּעם, כמו אחת שלא ערה
למצוקתה, או כמו יצור
אשר נולד וחי במים. אך זה לא
נמשך הרבה עד שבגדיה, הכבדים
מרוב שתייה, משכו למטה את
האומללה מזֶמר מתנגן
לבוץ של מוות".
(וויליאם שייקספיר, המלט, מערכה 4, תמונה 7).
אך למרות הטרגדיה, מחוותיה של אופליה לא מצביעות על סבל: פיה פתוח והבעתה חושנית. אופליה כמעט מינית. אולי מדובר בפרשנות חדשה של ברנאר למוות?
נתן
חפשו את Art in a Blink