מאז שנות ה-60, דיוויד הוקני כיכב כאחד האומנים הידועים בעולם. הוא התנסה במגוון שיטות עבודה ובחומרים שונים: צילום, אקריליק, איור ואפילו ציור דיגיטלי. הוא הרכיב קולאז'ים, צייר דיוקאות, עיצב קומפוזיציות חריגות - ועיקר היצירה שלו אוטוביוגרפי. ב-1963, הוא ביקר לראשונה בלוס אנג'לס והוקסם מאורח החיים הקליפורני. ב-1976 הוא עזב את בריטניה לצמיתות והיגר לקליפורניה.
דיוויד הוקני, א ביגר ספלאש, 1967, אקריליק על בד, 242.5x243.9 ס"מ, טייט בריטן, לונדון
היצירות הידועות ביותר של הוקני הן בריכות השחייה שלו. הוא צייר אותן פעמים רבות, ובכל ציור הוא חקר את תנועת המים וניסה לתאר בנאמנות את רוחה של קליפורניה. בין 1967-1966, הוא יצר את סדרת הבריכות המפורסמת שלו: 'ספלאש'. הציור השלישי והאחרון בסדרה ("A Bigger Splash") הוא הנועז ביותר. גם כאן, מקיפה אותו מסגרת צבעונית והיא משווה לו תדמית של תמונת פולרואיד. ההרכב הצבעוני בסיסי ביותר. הגוונים אחידים ואפשר לספור אותם על האצבעות. הציור מחולק לשלושה מישורים: הבריכה והמקפצה בחזית, אחריו הבית, וברקע שמיי התכלת.
הסצנה רדודה. העדר ההצללה משטח אותה לחלוטין ורק המקפצה האלכסונית חותכת את הקומפוזיציה ומפיחה במכלול תחושת עומק. רצועת אדמה ורודה ועשבים ירוקים מפרידים בין הבית ושולי הבריכה. הוקני הדגיש בציור את כל התוויות של קליפורניה: צלליות של בתים שכנים משתקפות בחלונות הזכוכית. אווירת הקיץ, השמש והחום, האדריכלות המודרנית, הדקלים שמתמרים לשמיים. המים צלולים, הבית מתוחזק. כיסא של במאי קולנוע עומד מיותם בחזית ומצביע על חיי הזוהר. זאת סצנה חדה, מדויקת ואידילית. היא כל כך אידיאלית עד שנדמה שהציור עשוי מפלסטיק. אך למרות העושר והשמש הקופחת, תחושת הקור והניכור חודרת אל העצמות והייצוג היחיד ששובר את הדממה ואת הקפדנות הגאומטרית של הסצנה הוא נתז המים שעולה מהבריכה. מי קפץ פנימה? האם זה במאי הקולנוע שהרגע קם מהכיסא?
אולם תחושת המסתורין שמרחפת באוויר והתדמית המזויפת לכאורה של הציור לא הייתה חשובה להוקני כמו הטכניקה. נדרשו לו שבועיים בשביל להשלים את ספלאש. הוא סיפר כי: "כשמצלמים נתז המים, מקפיאים את הרגע והופכים אותו למשהו אחר. אין דרך לראות נתז שנוצר בצורה כזאת במו עינינו מפני שהכל קורה מהר מדי. אבל עצם הרעיון הזה שעשע אותי אז ציירתי את ספלאש בצורה הכי איטית שיכולתי".
נתן.
חפשו את Art in a Blink