הציירת הגרמניה פאולה בקר תשוקה לאומנות מוקדם מאוד. בגיל 12 היא למדה ציור. אחרי לימודים בבית-ספר לאומנות באנגליה, היא שבה לגרמניה והצטרפה ב-1889 למושבת האומנים וורפסודה. קהילת וורפסודה קידמה ציור נוף נאמן לטבע. אבל בקר לא ציירה כמותם. היא התעניינה דווקא בצורות פשוטות ומשטחי צבע, שיבטאו את הרגשות בציור - גם אם הוא לא נאמן למציאות.
פאולה מודרזון-בקר, דיוקן עצמי לכבוד שש שנות נישואין, 1906, שמן על קרטון, 101.8x70.2 ס"מ, מוזיאון פאולה מודרזון-בקר, ברמן, גרמניה
ב-1901 היא נישאה לצייר אוטו מודרזון שגם היה חבר בקהילת וורפסודה והם הפרו האחד את השנייה. במהלך חייה, בקר ביקרה פעמים רבות בפריז. היא התוודעה שם לעבודות הפוסט-אימפרסיוניסטיות של פול סזאן והן השפיעו מאוד על אופי יצירתה. בביקורה השלישי בפריז ב-14 בפברואר 1905, היא נרשמה לכמה שיעורי רישום באקדמיות פרטיות. היא גם נחשפה לתנועת הנאבי, והם הפצירו בה לצייר בסגנון אישי ועוד יותר אקספרסיבי. המנעד הסגנוני שלה היה רחב; אבל יותר מכול, היא אהבה לצייר דיוקנאות ועירום. הציורים המפורסמים ביותר שלה נעשו בשנותיה בפריז. הציורים שלה עוגנו ברוח התקופה - הצבעים והמרקמים הגסים התכתבו עם האימפרסיוניזם.
בדיוקן העצמי המפורסם ביותר שלה, שנעשה לכבוד שש שנות הנישואין שלה ושל אוטו במאי 1906, היא עירומה למחצה, בד לבן כרוך סביב המותניים שלה. שרשרת ענבר ארוכה נופלת לה על החזה. הרקע הבהיר תואם את העור החיוור שלה ורק ופניה וידיה, שמחזיקות את בטנה ההריונית כהות יותר. אבל בזמן העבודה על הציור, בקר לא הייתה עוד בהריון. היא תלד את בתה הבכורה, מתילדה, ב-2 בנובמבר 1907. מודרזון-בקר תלך לעולמה בגיל 31, שלושה שבועות אחרי הלידה, מתסחיף ריאתי.
השנתיים האחרונות בחייה של בקר היו פורות ומגוונות מאוד. היא יצרה מעין תמצית של האומנות הגרמנית הקדומה ושל הסגנון של גוגן. עם זאת, היא ידעה לשמור על ייחודיות סגנונית ואישית. בקר הייתה אלמונית בחייה והיא זכתה להכרה רק אחרי מותה כאשר היומן שלה ראה אור ב-1917. היום היא נחשבת לחלוצה בתחומה, אבל הכרתה כאומנית לא פרצה לחלוטין את גבולות המדינות דוברות הגרמנית.
נתן
חפשו את Art in a Blink