'התמדת הזיכרון' היא הציור המזוהה ביותר עם סלבדור דאלי. השעונים הנוזליים האלמותיים שלו פותחים בפנינו דלת לעולם שבין מציאות ודמיון. בספר ‘חייו הסודיים של סלבדור דאלי’, דאלי מספר מה הוביל אותו לצייר את השעונים הנוזליים.
סלבדור דאלי, התמדת הזיכרון, 1931, שמן על בד, 24x33 ס"מ, המומ"א, ניו יורק.
באותו הערב, עמדנו גאלה ואני לצאת עם כמה חברים לתיאטרון. אך הייתי עייף מהרגיל, ראשי כאב ובחרתי להשאר. רציתי לשכב לישון מוקדם. בסוף הארוחה קינחנו בגבינת קממבר; וכשכולם עזבו ישבתי ליד השולחן זמן מה והתחבטתי בסוגייה הפילוסופית של גבינת הקממבר הרך. נכנסתי לסטודיו והדלקתי את האור כדי לבחון ציור שעליו עבדתי: זה היה נוף של עיירה ליד פורט ליגט. הסלעים הוארו בדמדומים; בחזית עמד עץ זית כרות ועירום. ידעתי שהאווירה שיצרתי תקבל תפנית מפתיעה, אך לא ידעתי איזו. כשעמדתי לכבות את האור, נגלה לעיניי הפתרון: שני שעונים רכים. האחד תלוי באומללות על ענפי עץ הזית. הכנתי את פלטת הצבעים שלי ונגשתי לעבודה.
גודלו הקטן של הציור וקוויו המדויקים מתכתבים עם האומנות הפלמית מן המאה ה-15. הם מזמינים אותנו לבחון את היצירה במלוא תשומת הלב. על הבד נמרחים ארבעה שעוני כיס שהזמן ריכך. מרקמם הנוזלי בנוף הקטלאני נעשה ככל הנראה בהשראת גבינת הקממבר הרכה שדאלי אכל באותו הערב. מלפנים, על הקרקע שרועה צללית חסרת צורה. מה מספרים לנו הייצוגים?
זבוב נח על השעון במרכז ומתגרה בצופה. זבובים היו מוטיב שכיח באומנות הרנסנס: הם הוספו ליצירות כחותם ליכולותיו הטכניות של האומן לחקות המציאות וליצור תעתוע בעין שלנו. הזבוב של דאלי מקבל משנה תוקף: הוא מדגיש את היכולות הטכניות של דאלי ואת תנועתו המתמדת של הזמן: הזבוב לא שייך ליצירה ואינו תלוי בזמן. הנמלים שמכרסמות בשעון הכתום שעל השולחן, מייצגות את הריקבון. הן מדגישות את תנועתו הבלתי פוסקת של הזמן ומנכיחות את המוות והכליה שאופפים את היצירה. בהתמדת הזיכרון, דאלי מספק לנו מטאפורה של הזמן החולף. הוא מטיל ספק ביכולת שלנו להקפיא את הרגע. נדמה שהוא מנכיח את המאבק האבוד שלנו בנצח והוא מוביל אותנו במשעולי החידלון שמרכסם בכולנו.
נתן.
לצפייה בסרטון המלא, לחצו כאן
תכנים בלעדיים גם ב-Instagram, חפשו את Art in a Blink