מרקוס רוטקוביץ' היגר מרוסיה לארצות הברית בשנת 1913. בחיפוש אחר זהותו החברתית בגיל 20, הלך ללמוד אמנות בבית הספר החדש פארסון לעיצוב. שם נחשף ליצירות הקאנון וצייר בסגנון צורני ברוח האקספרסיוניזם (ציורים שמדגישים הבעה וצבעוניות). אולם אי-הצלחתו לשחזר במדויק את הרגשות שמעבירים המודלים הנשיים אליהם נחשף גרמו לו לזנוח בהדרגה את האמנות הצורנית.
מארק רותקו, קומפוזיציה מס.5 מס.22, 1949־1950, ציור בשדות צבע, 173x107 ס”מ, מומ"א, ניו יורק.
ב־1938 קיבל רוטקוביץ' אזרחות אמריקאית וכעבור שנתיים קיצר את שמו למארק רותקו. רותקו חזה בתנועת האקספרסיוניזם המופשט שפרצה באמצע שנות הארבעים בארה"ב ושהציעה אמנות מופשטת ומלאה ברגש, אך זו נראתה לו מנוכרת מדי. הוא ניתק את עצמו מניצגיה הבולטים, בינהם ג'קסון פולוק וה-Action Paniting ממנו סלד ונשא עיניו לאירופה בה פעלו דאלי, מירו או מונדריאן. שנות ה-50 היו שנים פורות עבורו. הוא צייר על בדי קנבס עצומים שאכלסו סדרות של מלבנים עם קווי מתאר מטושטשים וגיאומטריה שנתונה למשחקי אור וגוונים. סגנונו החדש יזכה לשם: ציור בשדות צבע. יצירותיו נטולות כותרת, או משמעות. באמצעות הצבעים בלבד, רותקו הזמין את הצופה להכנס לממד רוחני ולהרהר. הוא מיעט למסגר את ציוריו כדי לא לקבע אותם בגבול או בפרשנות. תליית היצירות ותצוגתן בתערוכות הייתה בגדר אובססיה עבורו. הוא נהג למשל להגיע שעות לפני לתערוכה במומ"א (בניו יורק) כדי לשנות את מיקום היצירות.
ב-25 בפברואר 1970, בשעות הבוקר המוקדמות, רותקו שם קץ לחייו בסטודיו שלו בשדרות מדיסון כשבלע מנה הגונה של כדורי הרגעה וחתך לעצמו את הוורידים. הוא היה בן 66 וזכה לתהילה ולהכרה גדולה מאוד אבל סבל ממפרצת באבי העורקים, מדכאון, מהתמכרות לאלכוהול ולסיגריות. אחד ממקורביו, ג׳ון הארט פישר, הסביר ”שלא היה בקו הבריאות ולא יצר למעלה מששה חודשים. רותקו חש ככל הנראה דחוי על-ידי חוגי האמנות ששיבחו ציירים צעירים יותר. ייתכן שאותו הכעס הוביל אותו לשים קץ לחייו. סוף של אדם שידע כי נועד לעטר מקדשים וראה שיצירותיו מתקבלות כסחורה גסה בלבד.
נתן.