דיוקנה של אשה שחורה הוא ציור משנת 1800 מאת האומנית הצרפתייה מארי-גילמין בנואה. בדיוקן נראית מדלן, השפחה מגואדלופ שעבדה אצל גיסה של הציירת. השיער שלה אסוף. היא יושבת בתנוחה אצילית בכורסה מבד קטיפתי. היא עונדת עגילים מזהב ומסתכלת לעברנו. הבגדים שלה צחורים ויקרים (אולי מפשתן); הצבע הלבן גם מבליט את עורה השחור.
מארי-גילמין בנואה, דיוקנה של אשה שחורה, 1800, שמן על בד, 81x65 ס”מ, הלובר, פריז
בנואה עבדה במסורת הדיוקנאות של המאה ה-18; זה ניכר בטיפול הצבעוני, ברקע החף מעיטורים, בכיוון המבט של מדלן ובתנוחה השלווה שלה. אבל אותה תנוחה שלווה מסווה מתח גדול ועמוק. מתח שמתקיים בין העוצמה שמדלן מפגינה ביציבתה לבין המעמד הנמוך הממשי שלה. לא היה מקובל בזמנו לתאר פשוטי העם בדיוקנאות, קל וחומר שפחות שחורות, על אחת כמה וכמה בבגדים יוקרתיים ובתנוחה שהייתה אופיינית לאצילות לבנות.
הדיוקן היה חריג כל כך עד שכאשר המבקרים ראו אותו לראשונה הם הזדעזעו מאותה "יד לבנה שציירה ציור שחור כל כך." המהפכה הצרפתית התרחשה אמנם עשור לפני-כן, אבל יישום השאיפה לשוויון לא הושרש בין לילה; העבדות בצרפת בוטלה ב-1794 אבל היא איימה לחזור. לפיכך, הצעיף שקשור לראשה של השפחה ועגיל הזהב שמתנדנד מאוזנה היו סימנים חזותיים שהצביעו על ארץ מוצאה ובאופן עקיף על מצב של עבדות שבה היא הייתה נתונה עד לא מזמן.
אך הפרט שמדגיש באופן הבולט ביותר את משקל העבדות על כתפייה של מדלן הוא החזה החשוף שלה. אצילות במאה ה-18 לא תוארו בחזה חשוף מפני שזה לא היה מכובד. החזה החשוף של מדלן דווקא מזכיר את האופן שבו השחורים הוצגו בתחריטים מסוף המאה ה-18 אשר נעשו במסגרת המאבק לביטול העבדות. הם צוירו עירומים או מעורטלים למחצה מפני שכך הם היו כאשר הם נלקחו בסירות מאפריקה לאיים האנטילים כדי להימכר כעבדים. העבדות הושבה ב-1802 על-ידי נפוליאון הראשון והיא בוטלה לצמיתות רק ב-1848. במובן זה, החזה החשוף של מדלן אמנם מצביע על העבדות שנכפתה עליה; אבל התנוחה שלה מבטאת את החופש הזמני והיחסי שממנו היא נהנתה, רגע לפני שהעבדות עוגנה מחדש בחוק.
נתן
חפשו את Art in a Blink