באוסף הפרטי של סר ריצ׳ארד וואלס שמורה יצירה קטנה, ממזרית. מקומה יאה לקישוט חדר המיטות וככזו היא הוזמנה. אך היא הרבה מעבר למה שהיא מציגה ממבט ראשון...פרגונאר גונה בגלל הנושאים האירוטיים הקלילים שבהם הוא עסק בעבודותיו. עם זאת, הפרובוקציות החזותיות שלו הפכו אותו לחביב חצר המלוכה. מניחים כי הברון דה סנט ז'וליאן, הזמין ממנו את היצירה, אחרי שהאומן גבריאל פרנסואה דואנין סירב לקבל אותה בטענה שהיא שערורייתית: הברון ביקש לתאר את פילגשו על נדנדה שמנדנד כמורה; ואת עצמו בתנוחה שמאפשרת לו לבחון את מלבושיה התחתונים של הצעירה.
ברקע המטושטש, העלמה מוארת בזרקור שמיימי. פרגונאר מוביל אותנו אליה. היא צעירה, קלילה, ישובה על מושב מזהב וריפוד של קטיפה אדומה עם חבלים שנמשכים אל ענפי העץ העבותים. העין מתנדנדת ומעיפה את הסנדל בחינניות כאות הבטחה לאהובה שמתחבא בין השיחים. הוא פרץ לשטח פרטי שהכניסה וזר כדי להתפעל מאהובתו בהשתוקקות. הסצנה נהיית קומית כשמבחינים באיש כמורה מבוגר שמניע את הנדנדה. הוא מניע אל החטא ולא מודע למתרחש בצד השני. משמאל, שני מלאכים קטנים לועגים לו. הם נשענים על כוורת דבורים המרמזת על הדבש והעוקץ של האהבה האסורה.
ז׳אן אונורה פרגונאר, האירועים המקריים המשמחים של הנדנדה, 1767, שמן על בד, 81x64 ס"מ, אוסף וואלס, לונדון
פרגונאר מיקם את הדמויות במשולש כדי להוביל אותנו להרהר על משולש אהבים. הצעירים כנראה אינם פנויים ואוהבים בסתר. קופידון מביט בסצנה משמאל וסוגר על פיו עם אצבעו כאומר שקט, זה סוד. אבל הכלב הלבן הקטן בפינה מימין נובח ומילל במצוקה וכמעט מסגיר אותם. משיכות המכחול נועזות, הצמחייה גואה, קרן אור שמיימית מאירה על הנדנדה, הסנדל עף, המאהב מסיר את הכובע, ההתרגשות בשיאה. בין נאמנות ובגידה, בין מוסריות וטומאה. הנדנדה מסמלת את הטבע האנושי - את המאבק האינסופי בין הפיתוי לשמרנות. שני עשורים מאוחר יותר יוטחו בפרגונאר חיצי המהפכה הצרפתית בשל יחסיו עם בני האצולה. אך בינתיים...זמן לפנאי, לנעורים ולרגע של שעשוע - בגן, על הנדנדה.
כתבה אנה ספיבק ערך נתן ליפשיץ
חפשו את Art in a Blink