נערה מביטה בנו מעבר לכתף, עייניה גדולות והבעתה חולמנית. פיה פעור קמעה. על ראשה מגולגלות שתי פיסות בד בצבעי אולטרה-מרין וצהוב לכדי טורבן. עגיל פנינה גדול מתנדנד מאוזנה השמאלית. מי היא? אין איש יודע.
יאן ורמיר, נערה עם עגיל פנינה, 1665, שמן על בד, 39x44.5 ס"מ, מאוריצהאוס, האג
אבל יאן ורמיר, לא רצה לתת לה זהות ברורה. הואיל ולא מדובר בדיוקן ממשי אלא ב"טרוני" - בפנים דמיוניות. דיוקנאות הטרוני רווחו במאה ה-17 בארצות השפלה ובניגוד לדיוקן הפשוט, מטרתם הייתה לתת לאומן פנים אלמוניות לחקר מגוון של הבעות. כך שגם לו עמדה נערה ממשית מאחורי הדיוקן, זהותה משנית. למעט הפנינה והטורבן, הדיוקן חף מעיטורים. זו לא אוזלת יד, אלא בבחירה סגנונית - עומס חזותי היה מאפיל על מוקד העניין של ורמיר: האור, ונערה עם עגיל פנינה היה מגרש המשחקים שלו.
במשיכות מכחול ובמעברים מדורגים, ורמיר הבדיל בין כל חלקי הציור: הבד, הפנינה והעור הרך של הנערה. די לו בכמה צבעים בשביל להציב אותה במרחב. פניה צחורות וחלקות למשעי ומלבושיה מתוארים בפשטות גמורה. הצווארון שלה בנוי משתי משיכות מכחול עדינות ועבות של לבן ואפור. הוא מחוספס יותר מהטורבן היבש ומהבגדים. אור בוקע מן הדופן העליון של הדיוקן. הוא מאיר את פניה של הנערה. הוא משתקף באישוניה הגדולים ומדגיש את לחות שפתייה. נקודות זוהרות קטנות מרצדות באופן כמעט בלתי נראה על הבגדים שלה; הן מחזקות את גוון הבד.
אך גולת הכותרת היא הפנינה המבריקה. התכשיט גדול באופן בלתי רגיל. אולי מדובר בחרוז מזכוכית שהוברק בלַכָּה, או בחפץ שורמיר דמיין והוסיף בסוף העבודה. היא עשויה מנגיעות צבע בודדות – אחת משקפת את האור בחלק העליון, אחרת מספקת את הנפח והצורה; ואחרונה בתחתית מדמה את השתקפות לובן הצווארון. נערה עם עגיל פנינה היא דוגמה מופלאה של עושר חזותי ומפגן של ידע טכני. זו אולי גדולתו של ורמיר – הפשטות הסגנונית. בכמה גוונים ובמשיכות מכחול קלות, הוא אפשר לאור לבקוע מן העלטה ולהתגלות. דרך האור, הוא עמד על תנועתו השקטה והבלתי מתפשרת של הזמן. האור נשפך על הפנינה, הוא מבליח על פניה של הנערה ובוהק בעיניה בניצוץ של תמימות נעורים חולפת. הוא מפיח בפניה האילמות חיים.
נתן
לצפייה בסרטון המלא, לחצו כאן
תכנים בלעדיים גם ב-Instagram, חפשו את Art in a Blink