מוזיקת לילה זעירה היא יצירה מוקדמת של האומנית הסוראליסטית דורותיאה טנינג. במעלה מדרגות משתרך מסדרון עם דלתות ממוספרות. אור בוקע מאחורי הרחוקה שבהן. בלב הפרוזדור חמנייה גדולה מאיימת על שתי ילדות חסרות גיל.
דורותיאה טנינג, מוזיקת לילה זעירה, 1943, שמן על בד, 40.7×61 ס"מ, אוסף הטייט , לונדון
האחת עומדת מולה, בבגדים קרועים. השנייה נשענת בעייפות על משקוף של דלת. עולה מהציור תחושת חלום וטשטוש. קשה לעמוד על פשר הסצנה. הכותרת מתכתבת עם הסרנדה הידועה של מוצרט באותו השם; היא משרה על הציור אווירת לילה מסתורית ולא מציאותית, ומחזקת את תחושת אי הנוחות הכללית שעולה מהציור. הרקע מערער את הסדר וההיגיון ויוצר בלבול. איננו יודעים מה מסתתר בחדר המואר, מה מסמלים המספרים שעל הדלתות, למה שיערה של הילדה בחזית עולה לתקרה; או מה עושה חמנייה אימתנית במרכז המסדרון. טנינג השלימה את היצירה כאשר התגוררה באריזונה עם בן זוגה, הסוראליסט מקס ארנסט. החמניות צמחו בשפע באזור והן הפכו לסמל חוזר ביצירות שלה. הייתה לפרח הצהוב חשיבות סמלית עבורה. הוא קרץ לשנותיה הצעירות ולנופים שהכירה, אבל היה לו גם פן מופשט ואפל יותר...
טנינג הייתה סוראליסטית. ככזאת, וכמו יתר הסוראליסטים, היא התעניינה בתיאוריות של פרויד וראתה בשנות הילדות קרקע פורייה ליצירה סוראליסטית. האומנים הסוראליסטיים האמינו שתקופת הילדות היא הזמן שבו אנחנו חסרי אונים, מבוהלים וחסרי שליטה, אך משוחררים מחסמים וקיבעונות שנבנים עם הגיל. לפיכך, השיבה למצב הנפשי הילדי (באמצעות ציור, כתיבה או חלום) מאפשרת לנו להשתחרר מעכבות נפשיות ומתפיסות שונות שמוטמעות בנו ומקרקעות אותנו בבגרותנו. דרך החמנייה, דורותיאה טנינג חושפת את העולם הילדי, הפלאי והמוזר שבו חיינו כילדים. ממלכה שבה התמודדנו עם פחדים שונים לאורך מסענו אל הבגרות.
הציור מתבהר אט אט. הכותונות הפתוחות והמרופטות של שתי הבנות מצביעות על המאבק העיקש שהתקיים עם החמנייה; אולי באישון ליל? כשהילדות אמורות להיות במיטה? האם החדר הפתוח והמואר בסוף המסדרון הוא חדרן של הבנות? האחת נשענת על המשקוף, היא תשושה ועוצמת עיניים. השנייה עומדת, יציבה מול החמנייה הפצועה – השיער המחושמל שלה עולה לאוויר, כאילו שהיה טעון בחשמל. אחרי ההתכתשות, ידן של הבנות על העליונה. אלו חמניות הן עוד תפגושנה במסען?
נתן.
חפשו את Art in a Blink