זו מעין קריאת השקמה, מאוחרת מדי, לקבוצת אנשים מחוספסים וציניים מחיים קשים, שבעבור כמה פרוטות נוספות מסכנים את ילדיהם ומגלים לאחר מעשה שיש להם לב... (גוסטב דורה)
כבר בגיל צעיר, ניכר כשרונו של האומן הצרפתי גוסטב דורה (Gustave Doré). ב-1851 הציג האומן בן ה-19, את ציורו הראשון בסלון האומנים בפריז. אך היו אלה איוריו התנ"כיים ובתחום הספרות הקלאסית (לרבות הקומדיה האלוהית מאת דנטה) שזיכו אותו בתהילה ובהכרה בינלאומית. דורה היה אומן רב פעלים: הוא עסק בעיצוב, בציור, בפיסול, ברישום ונודע בקריקטורות ובהדפסים המפורטים שלו. בחייו ואחרי מותו, הופצו איוריו בכל רחבי אירופה ובארצות הברית, והוא נהיה לאחד מסוכני התרבות האירופאית החשובים של המאה ה-20.
למרות שנודע בציוריו עתירי הדימויים ובדמיונו הפורה, דורה עסק לא פעם בנושאים ארציים יותר וקידם לחזית הבמה את חיי אומני הרחוב והלוליינים, הן בפסליו והן בציוריו. ב-1874, ראתה אור אחת מעבודותיו הידועות ביותר בנושא: האקרובטים. היצירה זכתה גם לכינוי הילד הפצוע או הקורבן, ולא בכדי. בשונה מעמיתיו, אהב דורה להפיח בדמויותיו רגש רב והדגיש את מרכיב הדרמה בסצנה. על הבד נראה ילד שנפצע קשה במהלך תרגיל לולייני. מבוגרים, ככל הנראה הוריו, מביטים בו חסרי אונים. ממד הכאב פורץ את גבולות הציור. כשנשאל על הנושא, הודה דורה כי הילד אכן גוסס. אך מעבר לפן הטראגי שבחומרת המצב, הוא ניסה לתאר את רגע ההארה של המבוגרים שמקיפים את הילד הקטן. זו מעין קריאת השקמה, מאוחרת מדי, לקבוצת אנשים מחוספסים וציניים מחיים קשים, שבעבור כמה פרוטות נוספות מסכנים את ילדיהם ומגלים לאחר מעשה שיש להם לב..."
כמו קריאה חרישית אך נוקבת לרגשות חמלה, דורה סוקר בצורה עמוקה את הקיום האנושי: הילד החיוור מוטל בזרועות אימו בתנוחה שמזכירה פייטה נוצרית. אור עוטף את השניים ומדגיש את לב ההתרחשות. האם מזכירה בחזותה ובמלבושיה צוענייה (עורה כהה ושיערה מתולתל).
עיניה עצומות, דמעה זולגת על לחייה. האקרובט כקורבן הוא המפתח בהבנת היצירה. הציור עשוי להתפרש כמחאה על זילות חייהם של אומני במה – בחברה שאדישה לאלו שמטה לחמם מאלצם לעשות דברים בלתי נתפסים. גוסטב דורה שנודע באופיו השובב ובכישוריו הפיזיים, יכול היה להזדהות עם הילד הגוסס וחבורת הלוליינים. כמותם, הוא היה חריג בנוף האומנותי של תקופתו. עבודותיו חלשו על מגוון רחב של נושאים והוא התוודע לשיטות עבודה מגוונות לכל אורך הקריירה שלו. התנהלות שלא תמיד עלתה בעין יפה בקהילה האומנותית של תקופתו. ומה אם האקרובטים הם למעשה ביטוי לתחושות ההדרה שחווה האומן על בשרו?
נתן.
בתמונה: גוסטב דורה, האקרובטים (הילד הפצוע או הקורבן), 1874, שמן על בד, 224.8x184.1 ס"מ, מוזיאון רוז'ה קייו (Roger-Quillot), קלרמון-פראן, צרפת.
http://expositions.bnf.fr/orsay-gustavedore/grand/dor_263.htm
https://www.pop.culture.gouv.fr/notice/joconde/M0121000325
La vie et les oeuvres de Gustave Doré, d'après les souvenirs de sa famille, de ses amis et de l'auteur / Blanche Roosevelt : https://gallica.bnf.fr/ark:/12148/bpt6k65400453/f409.item