באחר צוהריים סתווי ישבתי על ספסל בפיאצה סנטה קרוצ'ה שבפירנצה. התאוששתי ממחלת מעי ארוכה וכואבת. כשהסתכלתי סביבי, נדמה היה לי שכל מה שהקיף אותי, אבן השיש, הבניינים והמזרקות, כולם מחלימים ומתאוששים כמוני... השמש החמה והמנוכרת האירה את חזית הכנסייה. ולפתע התעוררה בי תחושה משונה: כאילו שפקחתי את עיניי בחיי לראשונה. ואז היא הקיצה מולי כמו מתוך חלום: הקומפוזיציה... ג'ורג'ו דה קיריקו (1912)
ג'ורג'ו דה קיריקו (Giorgio De Chirico) - ממבשרי הסוראליזם - הוכשר על ברכי התרבות הקלאסית והרומנטיקה הגרמנית המאוחרת. שכשהיה סטודנט באקדמיה לאומנויות יפות במינכן, הוא נחשף להגותם של ניטשה (Nietzsche) ושופנהאואר (Schopenhauer) ולזרם הסימבוליסטי שהשפיעו על אופי יצירתו. תיאורים רבים ביצירותיו מראשית המאה ה-20 מתאפיינים בעצב, נוסטלגיה או דכדוך - כולם פנו לרגש ופחות לשכל.
היצירה 'מלנכוליה' (Melanchloy) של דה קיריקו נעשתה בתקופתו ה'מטפיזית' של האומן שהתקיימה בין 1910-1920. במרכז הציור שוכב פסלה של הנסיכה המיתולוגית אריאדנה. הכיכר ריקה למעט שתי צלליות מרוחקות שמגבירות את תחושת השיממון. הריקנות, הצללים שמוטלים על אריאדנה והשילוב בין הגוונים הקרים של הבניינים רומזים כי זו שעת אחר הצוהריים. הקווים בציור מתכנסים לתוך הבניינים ונסוגים בו זמנית - ריבוי נקודות המגוז יוצר תחושת מרחב מעוותת ומבלבלת בעין הצופה. הכיכרות הדוממות והריקות של עריו מזכירות את אלו שראה בטורינו, אותן חזיתות המסודרות לכאורה אוצרות בהן פן של טירוף. זו תמצית של תחושות, התרחשות מסתורית וחסרת איזון.
בהשפעת כתביהם של ניטשה (Nietzsche) וארתור שופנהאואר (Arthur Schopenhauer), ביקר דה קיריקו את הגישה הפוזיטיביסטית (המחקר האובייקטיבי של הנראה לעין) שרווחה בתקופתו, ובחר לקדם דווקא את התחושות שאין ביכולת העין לנתח. האומן דחה את מוסכמות התיאור הנאמן למציאות והאמין שעל הדימוי לשקף תחושה. אילו תחושות עלות בנו כשאנו מתבוננים באותה עיר ריקה? האם זו בדידות, האם נוסטלגיה? ואולי בכלל שמחה?
עבור דה קיריקו, אומנות אינה דבר שנלמד אלא התגלות שמתעצב מבלי שנרגיש ומתוך תהליך של התבוננות פנימית. בציוריו, מעודד האומן את הצופה המודרני להתעמת עם תחושותיו החמקמקות ולבחון את מקומו בעולם של ידע, ודאות וקהות חושים. נתן. בתמונה: ג'ורג'ו דה קיריקו, מלנכוליה, 1912, שמן על בד, 79x63 ס"מ.
https://www.musee-orangerie.fr/fr/evenement/giorgio-de-chirico-la-peinture-metaphysique
Weston, Dagmar Motycka. “Moody Attunement in Giorgio de Chirico's Metaphysical City.” Architectural design 88.2 (2018): 30–35.