בשיר האפי 'מטמורפוזות', המשורר הרומי אובידיוס מספר כיצד אפולו, אל השמש, השירה, המוזיקה והרפואה התנשא על קופידון ולעג לחץ ולקשת שלו. כדי להעניש אותו, קופידון נעץ בו חץ מוזהב וגרם לו לחשוק עד טירוף בדַפנֶה, נימפה רבת יופי. כדי לוודא שאהבתם של אפולו ודפנה לא תתממש, קופידון שלח חץ עופרת בדפנה והוא עורר בה סלידה עמוקה כלפי אפולו. אל השמש חיזר בתקיפות אחרי הנימפה אך היא דחתה אותו שוב שוב; וככל שהיא סרבה לו, הלהט של אפולו הלך וגבר. דפנה ניסתה להימלט; הוא רדף אותה. כשכמעט הצליח להשיג אותה ולנעוץ בה את שיניו בתאווה, דפנה זעקה לאביה, פֵּנֵיוֹס, אל הנהרות, שיעזור לה - והוא הופך אותה לער אציל. במחווה אחרונה לדפנה, אפולו המתוסכל קישט את ראשו בזר עלי דפנה.
ברניני, אפולו ודפנה, 1622-1625, שיש, 243 ס"מ, וילה בורגזה, רומא
הפסל ג'ובאני לורצנו ברניני התחיל לפסל את אפולו ודפנה ב-1622 בגיל 22, כחלק מהזמנה עבור הווילה של החשמן סקיפיו קפארלי בורגזה, ברומא. ההזמנה כללה שלושה פסלים נוספים: 'איניאס ואנכיסס בורחים מרומא', 'דויד'; ו'אונס פרספונה'. ברניני נאמן לטקסט של אובידיוס. הוא מתאר את הרגע הדרמטי ביותר בסיפור - המטמורפוזה של דפנה. אפשר לראות כיצד קליפת העץ עוטפת את עורה הרך של הנימפה ואיך שיערה הארוך נהייה לעלווה, זרועותיה משתנות לענפים ורגליה הקלות משתרשות באדמה. כדי לעצב את אפולו, ברניני דלה השראה מהפסל היווני העתיק, 'אפולו בלבדר'. אל השמש מניח את ידו השמאלית על גופה של דפנה. הוא יכול לחוש את פעימות ליבה מתחת לקליפת העץ שמטפסת עליה. דפנה קופאת; הפה שלה פעור בעוויית בהלה והפתעה.
נדרשו לברניני הצעיר שלוש שנים כדי להשלים את היצירה. אבל התוצאה הייתה מרהיבה. הקומפוזיציה דינאמית, הדמויות מאוזנות, עיבוד המרקמים עדין, הגופים המלוטשים משתלבים בהרמוניה עם קליפת העץ הגסה – הדרמה כמעט מוחשית וכמעט שאפשר לשמוע את אפולו ודפנה. אולם איך ייתכן שסקיפיו בורגזה, שהיה חשמן, הציב בביתו שני פסלים עירומים של דמויות פגאניות? שיר לטיני שחרוט על בסיס הפסל עונה על השאלה: "מי שרץ אחרי הנאות חולפות ממלא ידיו בעלים מתים וקוטף פירות מרים". השורות מאירות על אפולו ודפנה באור נוצרי ומוסרני. הן מפייסות בין הפגאניות והנצרוח. אפולו מסמל את הבלי החמדנות והתשוקה; ודפנה מסמלת את ההתפכחות הכואבת, את ההתגברות על היצרים ואת הגאולה המסתמנת.
נתן
חפשו את Art in a Blink