בימינו נתפסים פרשי האפוקליפסה כמשל לאסון ומשמשים כמרכיב קומי בתרבות הפופולרית. אך ייצוגם נטוע עמוק בימי-הביניים, כפי שמראה היצירה הבאה של דירר (Albrecht Dürer).
אלברכט דירר נולד ב-1471 בנירנברג. אביו שהיה צורף חנך את בנו למקצוע ושלח אותו ללמוד אצל הצייר והחרט מיכאל וולגמוט (Michael Wollgemut) אחרי שגילה את גודל כשרונו. בגיל 21 נסע דירר לעבוד אצל מו"לים בשוויץ ובצרפת וביקר באיטליה, שם התרשם מציירי הרנסאנס המוקדם. בשובו לגרמניה פתח סדנה משלו והתמסר לתחריטים והדפסי עץ. פרשי האפוקליפסה הוא הרביעי מתוך 15 הדפסי עץ שהקדיש דירר להמחשת יום הדין האחרון מתוך חזון יוחנן (פרק ו', פסוקים א'-ח'). זאת סדרת הדפסי העץ החשובה הראשונה שלו והיא זכתה להצלחה אדירה.
בפרק ו' מתוך חזון יוחנן, מתוארות מאורעות אחרית הימים וכיצד השה פותח ארבעה מתוך שבעת החותמות במגילה ושחרר לחופשי ארבעה פרשים אפוקליפטיים: כובש מוכתר על סוס לבן הנושא קשת; לוחם חמוש בחרב ורכוב על סוס אדום, פרש על סוס שחור, ושלד מאיים על סוס חיוור ושדוף שמגיע היישר מלוע הגיהינום.
עם זאת, בכל תיאוריהם הרבים מבשרי האבדון לא הסיטו את תוכניות האל - עצם קיומם היה רצון האל. בתחריט נראים הפרשים בלב מסע שמכריז על קצו הבלתי נמנע לכל מי שנקרה בדרכם. הם זורעים הרס וחורבן באמצעות החרב, הרעב, המגיפה וחיות הבר.
בין המאה התשיעית למאה ה-14, זכו הפרשים לייצוגים שונים. לא הייתה להם מתכונת קבועה והיה מקובל, כבר במאה ה-12, להציג אותם בנפרד כדי להדגיש את הצד הלוחמני של כל פרש ופרש. אחרי התפרצות מגפת הדבר במאה ה-14, רבים האמינו כי סוף העולם קרב ודימויי יום הדין האחרון קיבלו משנה תוקף.
דירר ידע זאת וניסה להדגיש את אותה האימה - בדרכו. שיטת עבודתו בקווים מקבילים הגדירה את מחדש את משחקי האור והנפח ביצירה - הפרשים נהיו מאיימים עוד יותר.
אם נתבונן לדוגמה בפרש המוות, שבתחתית היצירה, נראה כי הוא שדוף וזקן. הוא נע קדימה בצורה משכנעת ומדגיש את המסר שמעבירה הסצנה: הבאים למות נמנים בין כל שכבות האוכלוסייה: מלך, אפיפיור, חשמן ואיכרים אדוקים – כולם בלי יוצא מן הכלל יזכו לגורל זהה - היה שמח!
נתן.
בתמונה: אלברכט דירר, ארבעת פרשי האפוקליפסה, הדפס עץ, 1488, שיש, 38.7x27.9 ס"מ, המטרופוליטן מיוזיאום.
Natasha and Anthony O'Hear, Picturing the Apocalypse: The Book of Revelation in the Arts over Two Millennia. Oxford: Oxford University Press, 2015.
Tout sur l'art, Panorama des mouvements et des chefs-d'oeuvre. Paris : Flammarion,
2016.