אדוארד הופר (1882-1967) הוא בין הנציגים הבולטים של הראליזם האמריקאי מאמצע המאה ה-20. הופר מזוהה עם הנופים העירוניים המלנכוליים הדוממים שלו. דרכם, הוא מתאר את המאבק של החברה האנושית בניכור של העיר המודרנית שמתפשטת. ב-1942 הופר הציג את יצירת הדגל שלו - ציפורי לילה. בחזית סמטה ניו-יורקית חשוכה ושוממת, עומד ה'פיליס' - דיינר אמריקאי טיפוסי. הערב ירד.
אדוארד הופר, ציפורי לילה, 1942, שמן על בד, 84x152 ס”מ, המכון לאומנות של שיקאגו
אור נשפך על המדרכה מבעד לחלונות. הזכוכיות מיטשטשות בהדרגה ואפשר לראות מאחוריהן ארבע דמויות מוארות במנורות ניאון. על-יד הדלפק ניצבת שורת שרפרפים ישרה. גבר עם כובע יושב על אחד מהם והוא מפנה אלינו את העורף. הוא מכונס בעצמו. בצידו השני של הבר, יושבים גבר ואשה אדמונית בשמלה אדומה. מחוות הידיים שלהם מצביעות על קרבה ואולי אפילו אינטימיות. אבל המבטים שלהם פונים לכיוונים שונים ומורים אחרת. הוא מעשן סיגריה והיא מחזיקה בחפץ מסתורי... לא ידוע מי הגבר, אבל האישה צוירה בהשראת ז'וזפין, רעייתו של הופר. היא הייתה המודל הבלעדי שלו והסוכנת שלו. היא שמרה את כל רישומיו בשקדנות. היא ניהלה את המכירות שלו והייתה אחראית במידה רבה להצלחתו המקצועית.
אדוארד וז'וזפין הופר
מימין, המוזג עסוק בענייניו. הוא לא יוצר קשר עין עם הלקוחות ובוהה בנקודה רחוקה שמחוץ לציור. הופר תכנן סצנה דוממת. מכונות הקפה שבירכתי החדר מאזנות את הקומפוזיציה ומקרקעות אותה. הקווים האלכסוניים של הדיינר חותכים את הרקע כמו סכין. הם מחזקים את אווירת הניכור הקפואה ששוררת במקום ומושכים את המבט שלנו מהחוץ אל פנים החלל המואר. הסצנה נקייה מאוד - אולי נקייה מדי. בית הקפה מצוחצח, הקירות חלקים, החלונות מבריקים. הדמויות אילמות וחסרות הבעה. כל הפרטים מוקפדים ומודגשים באותו האופן, הדומם והאנושי. כאילו שחשיבות המלחיות זהה לזו של הדמויות. אפשר אפילו לראות קופה רושמת, מבצבצת בחשכת חנות סגורה, משמאל מעבר למדרכה. כמו בסרט קולנוע ישן, העיצוב נראה מבוים. משחקי האור והצל לוכדים את המבט שלנו. הם מבליטים הפנים המואר על-פני השקט הקר והחשוך שבחוץ. נוצרת התחושה שארבע הדמויות קרובות אלינו ורחוקות מאיתנו בו זמנית. הן כלואות במרחב שקוף ואטום והוא לא מאפשר לזמן ולמילים לחדור אליו. נדמה שגם בלב ניו יורק הסואנת, הבדידות מעולם לא הייתה כבדה כל כך.
נתן
חפשו את Art in a Blink