בסוף המאה ה-19, הפולי ברז'ר היה בין מוסדות התרבות הידועים בפריז. היצירה הבר בפולי ברז'ר הושלמה כשנה לפני מותו של מאנה והיא מגלמת היטב את אורח החיים המודרניים בפריז באותה העת. אווירה מנוכרת, אלמונים, חסרי הפנים שפוקדים את המקום, אורות עמומים שמרצדים על בקבוקי האלכוהול על הדלפק. ובמרכז, המוזגת - סוזון.
אדואר מאנה, בר בפולי ברז'ר, 1882, שמן על בד, 96x130 ס"מ, גלריית קורטולד, לונדון
היא מביטה לפנים. ההבעה שלה עצובה, היא נראית אבודה. השתקפותה בראי שמאחוריה מצביעה על כך שהיא משוחחת עם לקוח. מאנה משתמש במספר אמצעים טכניים כדי להדגיש את אופיו המודרני והמבולבל של הבר ואת הסתייגותו מהתרבות המודרנית שמכרסמת בעולם שלו ותכף בולעת או כולו: הוא מתמקד בחפצים סביב סוזון אבל מטשטש את פניה. המנדרינות בכלי הבדולח מלוטשות וחדות יותר מדמותה של המוזגת.
הבקבוקים שעל השיש משתקפים בקצה הלא נכון של הדלפק אך כולם סגורים ושום כוס לא עומדת מוכנה למילוי. בקבוקי השמפניה אמורים להיות צוננים אבל הם מונחים סתם כך לפני סוזון. כמו קישוט. קיימים הבדלים חזותיים לא מוסברים בין סוזן והשתקפותה. נדמה שהן מתפקדות בנפרד. ואכן, צלליתו של הלקוח האלמוני שאיתו היא משוחחת קרובה אליה הרבה יותר ממה שמציגה השתקפותה בראי. בדיקת רנטגן הראתה שמאנה שינה מספר פעמים את הקומפוזיציה ביצירה, ובכל שינוי הוא העמיק את הפער המרחק שבין סוזון וההשתקפות שלה.
הבגדים שלה לא השתנו אבל בראי, היא נראית מלאה יותר. גופה נוטה קדימה ומצביע על כך שהיא קשובה ללקוח שמולה. אך מבטה מהורהר. מה נכון? דמות המוזגת נתפסה לא פעם כסמל לנשים שמכרו משקאות, ובסתר גם את גופן. מרכיבים שונים בציור עשויים להצביע על תפקידה הכפול של סוזון. הבעתה ועמידתה משדרות מלנכוליה, המחשוף שלה והתכשיטים שלה מתכתבים עם דמותה הזימתית של אולימפיה. אבל המחשוף מוצנע בפרחים. ובבחינת רישומי ההכנה עולה כי ידייה של סוזון היו על המותניים לפני שמאנה הושיט אותן קדימה, כאילו שהייתה בציפייה למשהו. כמו בייצוגים של הבתולה מריה מן המאה ה-19 כאשר המלאך גבריאל בא לבקר אותה ולבשר לה על העיבור ללא רבב. האם מאנה בונה מסר כפול?
נתן
לצפייה בסרטון המלא, לחצו כאן
תכנים בלעדיים גם ב-Instagram, חפשו את Art in a Blink