שרה ברנאר - שחקנית ואומנית

עודכן: 17 באפר׳ 2021

אז שמלותיה רוו תוך רגע קט במים שכבדו מרוב, ועם שיריה אז נפלה אל חיק המוות הרטוב אופליה. (אגדת אופליה - מילים אהוד מנור)

ויקטור הוגו (Victor Hugo) כינה אותה "קול הזהב" (La voix d'or), אחרים קראו לה 'האלוהית' (La divine). שרה ברנאר (Sarah Bernhardt) הייתה בין השחקניות הגדולות והחשובות בתקופת הבל אפוק (Belle époque). וככל הנראה גם הכוכבת הצרפתייה הראשונה.

בסןף המאה ה-19, הייתה ברנאר סמל של תקופה, אשה נערצת, מושא תשוקה ופנטזיה. היא תוארה על-ידי אומנים גדולים כמו ז'אן לאון ז'רום (Jean-Léon Gérôme), או ציירים חשובים כמו אלפונס מוכה (Alphonse Mucha). ואפילו צולמה על-ידי הצלם הנודע פול נדאר (Paul Nadar). אולם למרות מעמדה, כשרונה האומנותי בכתיבה, בציור ובעיקר בפיסול נודעו פחות.

ברנאר התחילה ללמוד ציור ופיסול כשכבר הייתה שחקנית ידועה. היא הפגינה כשרון רב והציגה את יצירותיה 'בסלון האומנים הצרפתיים' (Salon des artistes français) בין השנים 1874-1897. כשרונה זיכה אותה באהדת הקהל, ואפילו הפובליציסט אמיל זולא (Émile Zola) דיבר בשבחה.

ב-1880 לערך, פיסלה השחקנית את יצירתה הידועה ביותר: 'מות אופליה' (בהשראת דמותה של אופליה מתוך מחזה 'המלט') - אולם בזמן העבודה, ברנאר לא זכתה עוד לגלם את דמותה על הבמה. רק שש שנים מאוחר יותר היא תקבל את התפקיד במסגרת הפקה של 'המלט'. תפקיד שתאם לה להפליא - ידעו כולם כי ברנאר רותקה מהמוות ואף נהגה להדגיש בהצגות רבות, את מות דמותה בדרך מקורית ודרמטית - הקהל כמובן ציפה לכך בכיליון עיניים. האם העניין במוות הוא זה שהעיר בשחקנית את הרצון להתעמק דווקא בדמותה של אופליה?

בתבליט, ראשה של הצעירה פונה הצידה, עיניה עצומות, זר פרחים לראשה, וגופה מתעטף במים שמתמזגים עם צמותיה. הדקויות ביצירה רבות, הן מתבטאות הן בפרחים המפורטים והן בגלים העדינים שמרקמם יוצא נגד צורתו החלקה והמעוגלת של השד הימני החשוף של אופליה. זהו רגע מותה של הגיבורה:


בגדיה נפרשו לרווחה,

וכמו בתולת-ים לזמן מה נשאו אותה.

בִּזְמן זה שרה בְּלִיל שירֵי מזמור

מפּעם, כמו אחת שלא ערה

למצוקתה, או כמו יצור

אשר נולד וחי במים. אך זה לא

נמשך הרבה עד שבגדיה, הכבדים

מרוב שתייה, משכו למטה את

האומללה מזֶמר מתנגן

לבוץ של מוות.

(וויליאם שייקספיר, המלט, מערכה IV, תמונה VII).


אולם למרות ההתרחשות הטראגית, נדמה כי תנוחתה ומחוותיה של אופליה לא מצביעות על סבל: פיה פתוח, היא עירומה והבעתה חושנית. האם ברנאר הציעה ביצירתה פרשנות מינית, או יחס חדש לחוויית המוות באמצעות דמותה הטראגית של אופליה?

נתן.


בתמונה: תבליט מאת שרה ברנאר (1844-1923), מות אופליה, 1880, שיש, 70x59 ס"מ, אוסף פרטי.

 

https://www.culture.gouv.fr/Sites-thematiques/Musees/Nos-musees/Valorisation-des-collections/Les-femmes-artistes-sortent-de-leur-reserve/Icones/Bernhardt-Sarah M. E. Mason, Making Love/ Making Work: The Sculpture Practice of Sarah Bernhardt, doctoral thesis, The University of Leeds, May 2007, vol. II, pp. 310-348; A. R. Young, ‘Sarah Bernhardt’s Ophelia’, Borrowers and Lenders: The Journal of Shakespeare and Appropriation, 8, no. 1, 2013

https://www.sothebys.com/en/auctions/ecatalogue/2017/erotic-passion-desire-l17322/lot.1.html

 

#שרהברנאר #אופליה #תבליט #שייקספיר #מותאופליה #ברנאר #טרגדיה #פיסול #אומנותכהרףעין #bernhardt #sarahbernhardt #ophelia #tragedy #shakespeare #art #artinablink

14 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול