מרט אופנהיים - סעודה בפרווה

האומנית והצלמת השוויצרית מרט אליזבת אופנהיים (Meret Elisabeth Oppenheim) נולדה באוקטובר 1913. כשבגרה חברה לתנועה הסוראליסטית ועבדה עם סופרים, ציירים ואנשי רוח כמו אנדרה ברטון (André Breton), לואיס בונואל (Luis Buñuel) או מקס ארנסט (Max Ernst). אופנהיים פעלה במשך חצי מאה והותירה את חותמה ב'חפצים' הייחודיים שהרכיבה. במסגרת תערוכת החפצים הסוראליסטית (Exposition Surreéaliste d'Objets) שהתקיימה ב-1936בגאלרי שארל ראטון (Galerie Charles Ratton) שבפריז, הציגה אופנהיים את יצירתה הידועה ביותר 'סעודה בפרווה' (Déjeuner en fourrure). כאמור כוס, צלחת וכפית עטופים בפרווה. אלפרד בר (Alfred Barr) שניהל אז את המוזאון לאומנות מודרנית (MoMA) שבניו יורק, קנה את היצירה וזו נהייתה במהרה לסמל של התנועה הסוראליסטית. סוד הצלחת היצירה היה טמון במחלוקת שהיא עוררה: "מדובר בסרבול גדול", נאמר בכתב-העת בלומינגטון בפברואר 1937. האמנם מדובר בחפץ שימושי או ביצירת אומנות נטולת תכלית? בראיון ב-1984 כשנשאלה אופנהיים: "כיצד היית מכנה את עבודתך?" - החפצים שלי, ענתה והמשיכה: כלים מאפריקה שמוצגים במוזאונים, בין אם מדובר במסכות או בחניתות מגולפות, אינם אסתטיים בלבד - יש להם תכלית. למרות ההבחנה הברורה בין "אומנות שימושית" ואומנות לשמה, יצירתה של אופנהיים נעה בתפר המטושטש שבין שני המושגים: האם מדובר באומנות לשמה או בחפצים שימושיים? הכוס, הצלחת והכפית מורכבים מחומר ותתכליתם היא שימושית, הפרווה הייתה במהותה שימושית לא פחות מהכפית שאותה היא עוטפת ביצירות נוספות של אופנהיים כמו המגפונים, כפפות הזמש, או כוס התה, העצם והחומר אחד הם – אלא שעם השילוב בין החומרים הכלים לא מוגדרים עוד על-ידי תכליתם הראשונית, אדרבא, אופנהיים מתנערת ממהותם הבסיסית. כלי סכו"ם פשוטים מכוסים בפרווה שמרו על גודלם וצורתם אך איבדו את תכליתם - כך שלמרות שעוד ניתן לזהות אותם, מהותם מוטלת בספק. אופנהיים נוסכת בחפצים השונים שהיא מרכיבה חוסר ודאות, בלבול וקורטוב של טירוף. היא נעזרת בכותרות היצירות כדי לפתוח צוהר למגוון פרשנויות שיסיטו אותנו ממוקד היצירה ופירושה הבלעדי. הפער שבין המבט בחפצים והציפיה מהם סוד הבלבול. "מה שאני עושה אינו המחשת הרעיון, אלא הרעיון עצמו" אמרה האומנית - הדיון בהקשרים שבין חפץ לתפקידו מעלה שאלה שטרם נפתרה: האם אומנות תקפה רק לעצמים חסרי תפקיד? נתן. בתמונה: מרט אופנהיים, סעודה בפרווה, 1936, המומ"א, ניו יורק.

 

http://www4.ac-nancy-metz.fr/ien57florange/IMG/pdf/oppenheim_le_dejeuner_en_fourrure.pdf.


Powers, Edward D. “Meret Oppenheim or, These Boots Aint Made For Walking.” Art history 24, 3 (2001): 358–378.

 

#meret_oppenheim #breakfastinfur #oppenheim #objects #fur #dejeuner_en_fourrure #artinablink

18 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול