צעדתי לאורך השביל עם שני חברים, השמש שקעה. לפתע נצבעו השמיים באדום דם. עצרתי, עייף, ונשענתי על גדר - דם ולשונות אש הופיעו מעל לפיורד הכחול-שחור של העיר. חבריי המשיכו ואני נשארתי שם, רועד מרוב חרדה. הרגשתי 'צעקה' בלתי נגמרת שחולפת ביקום וקורעת את הטבע. (אדוארד מונק).
הצעקה היא היצירה הידועה ביותר של הצייר הנורווגי, וממבשרי האקספרסיוניזם בראשית המאה ה-20 - אדוארד מונק (Edvard Munch). היצירה שלמטה (בצבעי טמפרה על קרטון) היא אחת מתוך סדרה של חמש עבודות (שני ציורי טמפרה, שניים בצבעי פסטל וליתוגרפיה) שצייר מונק בין השנים 1893-1917.
אדוארד מונק היה ילד חולני שמוקדם מאוד למד על בשרו את כאב האובדן עם מות אמו ואחותו מסיבוכי מחלה. המוות לא יפסיק להעסיק אותו. מסופר כי סבל מדיכאונות, ובבחינת יצירותיו, אפשר לראות ביטוי לרחשי ליבו: חרדות, צער, פחדים וייסורים קיבלו בהן דגש חזותי בולט.
הצעקה היא חלק 'מאפריז החיים' (בנורווגית 'Livsfrisen', באנגלית: 'The Frieze of Life'). סדרת יצירות שעליה עבד מונק בין 1893-1902. הסדרה מתארת את מהלך החיים בצל המוות וחרדת הקיום. האוסף כולל עשרים ושתיים יצירות שעוסקות בין היתר בסבל שבאהבה, באובדן ובמוות. לדוגמה, היצירה מלנכוליה (Melancholy) או היצירה קנאה (Jealousy) מדגישות את תחושת הבדידות. בציור 'מוות בחדר החולה' (Death in the sickroom) עוסק מונק הן בשאלת המוות והן בבדידות: הוא ממקד את מבטנו דווקא בקרוביו של הגוסס, אלה שיישארו בחיים עם לכתו של יקיר לבם לעולם הבא. אם נתבונן ביצירה, נוכל להתרשם כי חרף ההתקהלות שבחדר, הדמויות מתעטפות באבל וכואבות בבדידות מוחלטת.
זה שיר על החיים, על אהבה ומוות; שנאה וייסורים; יחסים בין גבר ואשה. האפריז בתולדות האומנות הוא בין הביטויים הנלהבים ביותר לרגשות אינטימיים...
ומה ניסה מונק להעביר בצעקה? לפני שצייר אותה, שאל האומן ביומנו (1892): מי הדמות שצועקת? כמותו נתהה: מי היא ומה פשר הצעקה? האם מדובר בזעקת פחד, בהלה, או אולי יבבה? מונק ממשיך ומספר כי אותה צרחה "בלתי נגמרת" נקשרת בחרדה הפתאומית שחווה בעת שטייל עם חבריו. באותו יום משונה השמיים נצבעו לפתע באדום לנגד עיניו (כנראה בעקבות התפרצות של הר געש). הטבע נקרע 'ונאנק' מכאב - מונק חש זאת ותרגם את תחושותיו ביצירתו.
כוחה של הצעקה מועצם על-ידי החלל שפתוח מימין אך סוגר עלינו משמאל. הפרספקטיבה נעה כלפי מטה והצידה ומושכת איתה את המבט שלנו. הפנים מבוהלות ומזכירות גופה חיוורת, או אולי עובר ברחם. קווי המתאר של הדמות מהדהדים ומשתקפים בקווי השמיים האדומים שמתפתלים ומוסיפים לתחושת המתח הכללית - איתה עולה הפחד... האמנם מדובר בביטוי של חרדה?
נתן.
בתמונה א': אדוארד מונק, הצעקה, 1893, טמפרה על קרטון, 91x73.5 ס"מ, הגלריה הלאומית של אוסלו, נורווגיה.
בתמונה ב': אדוארד מונק, מלנכוליה, 1892, המוזיאון הלאומי לאומנות, אדריכלות ועיצוב, אוסלו, נורווגיה.
בתמונה ג': אדוארד מונק, מוות בחדר החולים, 1892, מוזיאון מונק, אוסלו, נורווגיה.
https://www.academia.edu/11075074/Exp%C3%A9rience_de_pens%C3%A9e_La_frise_de_la_vie_dEdvard_Munch_et_sa_propre_langue
https://www.kazoart.com/blog/loeuvre-a-la-loupe-le-cri-dedvard-munch/
https://www.britannica.com/topic/The-Frieze-of-Life
Peter Aspden, « So, what does ‘The Scream’ mean? », 21 avril 2012
Comments