Search results

השבוע שמונה באפריל, ציינו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה. בחרתי להקדיש כתבה לנושא ברוח האומנות ולהתייחס ליצירה שנויה במחלוקת אך מעוררת מחשבה רבה. מארז הלגו שבתמונה אינו אלא יצירתו של האומן הפולני זביגנייב ליברה (Zbigniew Libera). ב-1996 יצר ליברה שבע אריזות של לגו בגדלים שונים וכמעט זהות לאלה של החברה הדנית. הסמליל המפורסם התנוסס על-פני האריזה, העיצוב היה מוגמר ואופייני. אולם בתוך כל מארז לא המתין דגם של תחנת רכבת או אוניית שודדים אלא של מחנה ריכוז נאצי. כל אבני הלגו היו מקוריות: שלדים מחויכים (שנלקחו מתוך מארז של שודדי-ים) בתפקיד האסירים, שומרי המחנה נלקחו ממארז של תחנת המשטרה. שתי האריזות הגדולות הכילו אבנים לבניית משרפה וצריפי מחנה מוקפים בגדר תיל עם שער ושני מגדלי שמירה. על-פני המארז הבינוני הודפס צילום של מחסן עם בגדים וחפצים אישיים שנלקחו מהאסירים. בארבע האריזות הנותרות היו בהתאמה אסיר שהוכה על ידי שומר, קבוצת אסירים מאחורי גדר תיל, מפקד המחנה ורופאים שמבצעים ניסויים על שלדי אסירים. סצנה של הוצאה להורג בתלייה, משרפות, גופות המועברות על ידי אסירים וגופות מושלכות לבור באדמה נראו בזו אחר זו. ליברה הסביר שביצירתו הוא הקביל את מחנות ההשמדה למכניקה של אבני הלגו שהבנייה באמצעותן מושתתת על מערכת הגיונית קרה ושיטתית מאוד שבבסיס כל מבנה. חברת לגו, שתרמה את האבנים מחתה לאחר שנודע לה על אופי המיזם. התיק אף הובא בפני שופטים בפולין, אולם בלחץ דעת הקהל הדנית, נסוגו לגו מתביעתם. ב-1996 הציג ליברה את יצירתו בתערוכת היחיד "מכשירים מתקנים" (Urządzenia korekcyjne) במרכז לאומנות עכשווית בטירת אויאזדובסקי שבוורשה. עם הצגתה התעוררה מחלוקת ורבים הוקיעו את ליברה ויצירתו בטענה שהאומן רידד את חשיבותה של השואה והוזיל אותה . אך אלו שצידדו בו טענו כי יצירתו אפשרה פרשנות שפרצה את גבולות תוכניות הלימוד החינוכיות שהתקיימו באותה העת. האמנם מדובר בתיאור אובייקטיבי? ב-2002 הוצגה יצירתו של ליברה במוזיאון היהודי (The Jewish Museum) בניו יורק כחלק מהתערוכה Mirroring Evil: Nazi Imagingy / Recent Art. לצד יצירתו, הוצג מבחר יצירות עכשוויות של שלושה עשר אומנים, בעלי שם עולמי, שהשתמשו בדימויים שנקשרו גרמניה הנאצית והציבו אותם בהווה כדי לדון בשאלה: כיצד עשויים דימויים לעצב את תפיסת הרוע בימינו? נתן. בתמונה: זביגנייב ליברה, לגו מחנה השמדה, 1996, שבעה מארזי לגו. https://thejewishmuseum.org/exhibitions/mirroring-evil-nazi-imagery-recent-art#gallery http://www.shabbat-goy.com/arbeit-macht-frei-et-lego-camp-de-concentration/ https://culture.pl/en/work/lego-concentration-camp-zbigniew-libera https://theculturetrip.com/europe/germany/articles/inside-zbigniew-liberas-controversial-lego-concentration-camp/ #zbigniewlibera #concentrationcamp #art #lego #shoah #artinablink

"הבתולה מענישה את ישו הקטן מול שלושה עדים" היא ציור משנת 1926 של הסוראליסט מקס ארנסט (Max Ernst). הצלחת היצירה אינה דווקא תלויה באיכותה הטכנית או באופיה יוצא הדופן אלא בנושא שהיא מקדמת. ישו הקטן שוכב בחוסר יציבות על ברכי אימו. גופו מוטה אל הקרקע בעוד שדמותה העצומה של הבתולה מריה, מלקה אותו במכות נמרצות. ביצירתו נקט ארנסט במספר אמצעים אומנותיים להעצמת תחושות הצופה. התנוחה שבה בחר לצייר את השניים יוצרת מבנה של פירמידה שקודקודה בכף ידה הימנית של מריה שפונה לשמיים. האמה של הבתולה נחתכת בגובה המרפק שלה בחדות שמעוותת את תנועתה, עיוות שמקנה למכה עוצמה ורושם אלים אף יותר. ייצוג של הבתולה מכה את בנה, חורג מהמסורות האומנותיות ולכן סביר שיפתיע את הצופה. הסצנה כולה מתרחשת בסביבה חריגה ובדיונית: מקטעי הקירות מזכירים מחיצות של תיאטרון או אולי מבוך ומגבירים את המתח. הדגשת הפרספקטיבה מזכירה את האפקטים האדריכליים שבהם השתמש הסוראליסט ג'ורג'ו דה קיריקו (Giorgio de Chirico) ותורמת לאופי הבדיוני של המכלול. האלכסונים מתכנסים לנקודת מגוז. הם מעניקים לסצנה חדות גדולה דווקא בזכות הניגודיות שבין החזית לרקע ומובילים את העין להתמקד במתרחש בקדמת הציור: הבתולה מכה את ילדה בחוזקה ובמעין קור רוח - היא מכאיבה לבנה, ילדו של האל. אלא שעתה, כשהילתו נשמטה לקרקע, התינוק הקדוש נראה ככל עולל. האם מדובר בחלום? בפנטזיה שבה התשוקות הנסתרות מתפרצות בפראות ומקבלות פה? עלתה סברה כי ארנסט שהעריץ את פרויד (Sigmund Freud), מציג בפנינו סוגיה אישית: החתימה בלב ההילה שעל הקרקע מקרבת במובן מסויים בין ישו המסכן לצייר עצמו. מסופר כי בילדותו איבד ארנסט את אחותו שנקראה: מריה. בגיל שבע, ברח מהבית ונמצא על-ידי עוברי אורח. עם שובו הביתה, עלתה חמתו של אביו פיליפ שכילה בו את זעמו. האב היה צייר ואומן קתולי שנודע בנוקשותו ובעריצותו. כשדעך זעמו של האב, הוא גם צייר את בנו הקטן כישו (הציור קיים עד היום). על סמך כל אלו, אפשר להסיק שלא מדובר ביצירה בהשראת האיקונוגרפיה הקלאסית, אלא במשל לעונש שקיבל ארנסט הצעיר בילדותו. הילד שהושפל כמו ישו העירום מהילתו; אלא שהפעם, את האב מגלמת מריה הקדושה. ארנסט מופיע פעם נוספת ביצירה כאדם בוגר שמציץ מהחלון הצר עם שניים מחבריו הסוריאליסטים, אנדרה ברטון (André Breton) ופול אלואר (Paul Eluard). אך למרות אופייה החריג של הסצנה, השלושה מרוכזים בעצמם. אם אכן מדובר בחזיון, ייתכן שהאומן מביא באמצעותו פרשנות סוראליסטית לחוויה אישית, שמתגלמת בחילול השם. ואולי אפילו מתענג מכך? נתן. בתמונה: מקס ארנסט, הבתולה מענישה את ישו הקטן מול שלושה עדים, 1926, שמן על בד, 196x130 ס"מ, מוזיאון לודוויג, קלן, גרמניה. Schlesser, Thomas , Jacqueline Lalouette, La vierge corrigeant l'enfant Jésus devant trois témoins (1926) de Max Ernst, Éditions de la Sorbonne | « Sociétés & Représentations » 27 (2009/1), 205-214 #ernst #theinfantjesus #art #maria #maxernst #artinablink