ואן גוך צייר את הדיוקן העצמי עם האוזן החבושה באמצע חודש ינואר 1889, שבוע אחרי שובו לחדרו בארל, אחרי אשפוז של שבועיים בבית החולים. הוא היה בן ה-35 והוא התאושש מפציעה עצמית קשה בליל ה-23 בדצמבר, בעקבות ויכוח סוער עם פול גוגן.
וינסנט ואן גוך, דיוקן עצמי עם אוזן חבושה, 1889, שמן על בד, 65x50 ס"מ, גלריית קורטולד, לונדון
גוגן הגיע לארל חודשיים לפני כן כדי להקים עם ואן גוך סטודיו בביתו. גוגן היה שתלטן והוא הפציר בגוגן להתרחק מטכניקת ההתבוננות הישירה בטבע ולעבוד עם סמלים ומהדמיון. המזג השונה והגישה האומנותיות המנוגדת של השניים העכירה כל כך את היחסים ביניהם עד שואן גוך תקף את גוגן והבריח אותו לצמיתות. מעט ידוע על השעות שואן גוך בילה בגפו בביתו הריק. אבל משערים שעם בוא הליל הוא עמד מול הראי וחתך בעדינות את אוזנו בתער. הוא איבד כל כך הרבה דם עד שהוא היה צריך לספוג אותו בסדינים.
המסתורין סביב האוזן של ואן גוך הניב פרשנויות רבות לאורך השנים. בספר משנת 2016, ההיסטוריונית ברנדט מרפי חשפה עובדות חדשות. היא הסבירה שבניגוד לדעה הרווחת, ואן גוך חתך את כל האוזן השמאלית ולא רק את התנוך. ואן גוך עומד במקום שמזכיר את בית המלאכה הקטן בקומת הקרקע בבית הצהוב. מאחוריו ניצב כן ציור ועליו מונח בד לבן. הדפס יפני תלוי מאחורי הדלת. היו לואן גוך מאות הדפסים. הוא דלה מהם השראה ליצירות שונות ומסופר שאפילו עזב את פריז לדרום צרפת בחיפוש אחר הצבעים הבהירים והסצנות הכפריות שהזכירו לו את יפן. אך ההדפס שבציור הוא לא ההדפס המקורי שעמד בביתו. רוב הדיוקן שורטט בפחם על בד ואחר כך נצבע במשיכות מכחול מהירות. המשטחים הגדולים יותר נצבעו במשיכות מכחול עבות. בין 1886-1889, ואן גוך היה שרוי ובמצוקה נפשית קשה. אבל הוא תרגם את החושך שכרסם בו לשלושים וחמישה דיוקנאות עצמיים. בכל אחד מהם הוא חישל את הזהות האומנותית שלו והוא תרגם את הכאבים העמוקים ביותר שלו ליופי גולמי שמדבר לכולנו.
נתן
חפשו את Art in a Blink