תאודור ז'ריקו, רפסודת מדוזה

כמה רחוק ילך אומן כדי להשלים יצירת מופת?

ב-16 ביוני 1816 עזבה האונייה מדוזה (La Méduse) את האי איל ד'אקס שבדרום מערב צרפת ושטה לכיוון סנגל. רב החובל, שומארייס ניווט בצורה רעה כל-כך עד שב-2 ביולי עלתה האונייה על שרטון בגדת חופי מאוריטניה. כדי להוציא מהסיפון את החול שהצטבר, בנה הצוות רפסודה גדולה - 'המכונה'. אך הניסיונות העלו חרס. הוחלט לפנות את האונייה ו-147 נוסעים נערמו על 'המכונה' שנגררה על-ידי סירות הצלה בהן ישבו האנשים הנכבדים. אבל הרפסודה הייתה כבדה מדי ורב החובל פקד לחתוך את חבלי הגרירה. גורלם נחרץ, הם נידונו להיסחף על רפסודה בלב ים במשך 13 יום, ללא מזון ומים.

במהרה התעוררו פעולות מרי על האסדה, התקפי טירוף פקדו רבים מהם ואף אורגן טבח...המצב הקצין כל-כך עד שהיו עדויות לסצנות קניבליזם מעוררות אימה. אלו שנותרו בחיים הרגו אחד את השני, ולאחר 48 שעות גם טרפו זה את זה. ב-17 ביולי אספה אוניית 'הארגוס' את חמישה עשר הניצולים הנותרים. בשובם, פרסמו שניים מהם, קוראר וסאביני, את הסיפור המלא. האומן תאודור ז'ריקו ששמע על המקרה, החליט לצייר אותו. רישומיו הראשונים התמקדו ברגע ההצלה, הוא גם צייר סקיצות של סצנות הקניבאליזם אך בחר לבסוף לתאר את הרגע שלפני החילוץ. בכל סקיצה 'הארגוס' התרחקה והתכווצה עד שכמעט נעלמה. כדי לשחזר את הרגע במדויק, פנה ז'ריקו לקוראר ולסביני וקיבל מהם מידע על ההתרחשויות. הוא אף צייר את השניים ביצירה למרגלות התורן. בשביל לתאר את הגוויות פנה ז'ריקו לבית החולים בוז'ון בבקשה לקבל מהם גפיים כרותים של גופות. האומן הסתגר שמונה חודשים בבית המלאכה שלו שהפך לחדר מתים מצחין, הוא גילח את ראשו כדי להשתחרר מכבלי הגשמיות ויצא פעם אחת בלבד לעיירת 'לה-האבר' כדי ללמוד כיצד לצייר את השמיים. זו יצירתו הגדולה ביותר: חמישה מטרים על שבעה. הקומפוזיציה תיאטרלית ומתקדמת מן הרקע לחזית כמו ממוות אל תקווה, דרך מבוכה וטירוף. ז'ריקו הקנה לציורו נופך אצילי וממד בין-לאומי: הגופות האתלטיות והחיוורות שעל הסיפון אינן חרוכות מהשמש הקופחת או צרובות מחול מי הים... הסיפור של רפסודת מדוזה הוא זה של האנושות - כזאת שצועדת על מותה.

נתן.


בתמונה: תאודור ז'ריקו, רפסודת מדוזה, 1818-1819, שמן על בד מתוח על עץ, 491x716 ס"מ, הלובר, פריז.

 

Depuis France Culture : https://www.facebook.com/watch/?v=272891887277831 Riding, Christine. « The Fatal Raft: Christine Riding Looks at British Reaction to the French Tragedy at Sea Immortalised, in Gericault's Masterpiece 'the Raft of the Medusa' ». History Today,‎ (février 2003). Zurcher, Frédéric et Élie Margollé. Les naufragés célèbres. Ancre de Marine Editions, 1872, 95.

 

#זריקו #רפסודתמדוזה #מדוזה #תאודור_זריקו #קניבליזם #אומנותכהרףעין #אמנותכהרףעין #gericault

#leradeaudelameduse #medusa #theodoregericault #artinablink

26 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול