קרוואג'ו - דעה

לפעמים, מפגש עם אומן או יצירה מכים בנו, זה מה שקרה לי כשהתוודעתי לקרוואג'ו. מעולם לא התלהבתי מהציור האיטלקית של המאה ה-16. הרנסנס הוליד יצירות מופלאות - אבני יסוד של האומנות המערבית; שמות כמו בוטיצ'לי, מיכלאנג'לו ורבים אחרים, אשר מקומם בפנתאון של עולם האומנות מובטח. אבל הקו של ואן גוך, גוגן, מודיליאני ומאגריט קסם לי וריגש אותי הרבה יותר. עד שבמהלך שנה א' בתואר הראשון, הוטלה עלי מטלת כתיבה והיה עלי לנתח יצירת אומנות כלשהי.

כך נחשפתי לקרוואג'ו - נסיך האופל של תקופת הבארוק. אינני זוכר מדוע בחרתי דווקא בציור שלו, או מה בחרתי קודם, את היצירה או את האומן; לא ידעתי אפילו מי הוא היה. אבל ככל שהעמקתי בקריאה על-אודות אורח חייו הפרוע והתבוננתי בציוריו, נגלה בפניי סיפורו של אדם. והקו החד, הצבעוניות וההצללה, אך בעיקר ההבעה והתנועתיות של דמויותיו, נשזרו בטבעיות רבה בסיפור חייו. היום נדמה לי שאני מבין מה ריגש אותי אצל קרוואג'ו. כשאני מתבונן ביצירה שלו, עולה בי התחושה כאילו השאיר בה חלק ממנו. חתיכת בשר, פיסה מהנפש ששואפת לשוב אליו. אולי זו הסיבה שבגללה הדמויות שלו נראו לי מתוחות, חסרות מנוח; וכמו איימו לקפוץ החוצה מהבד. ומי יודע, אולי כשמסיטים את המבט, זה מה שקורה?

נתן


קרוואג'ו, מדוזה, 1595-98, שמן על בד, 48x48 ס"מ, גלריית אופיצי, פירנצה.

 

#קרוואגו #מדוזה #קרווגיו #ציור #בארוק #Artinablink #אומנותכהרףעין #רנסנס

17 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול