פרה-רפאליזם

במאה ה-19 ידעה האימפריה הבריטית תקופת שגשוג וצמיחה כלכלית וחברתית. העולם המודרני והמתועש החל לפרוח. אך המסורת האומנותית הקלאסית השלטת, שהתקשתה לשקף את השינויים המתהווים, נאלצה לפנות את מקומה לסגנונות שתאמו יותר את רוח הזמן. מאז הקמתה ב-1768, הכתיבה האקדמיה המלכותית לאומנויות את הקו האומנותי המקובל ופעלה לקידום היצירה הבריטית באמצעות לימוד מעשי ותיאורטי. המוסד קבע שעל האומנות איכותית להישען על מסורת הרנסנס, בהשראת המאסטרים הגדולים: מיכלאנג'לו, לאונרדו ורפאל. אלא ששבעים שנים מאוחר יותר, הסגנון הרשמי והמקובע החל להתנוון.

החזרה לסמלים טבעיים יותר בהשראת הרנסנס המוקדם, אומנות ימי הביניים (גותיקה) ואיפלו יוון העתיקה הייתה אפוא חיונית להתחדשות האומנות הבריטית. נדמה שיוצרים בראשית המאה ה-19 ראו באומנות ימי-הביניים מרחב לביטוי גדולתה של בריטניה ותשובה אסתטית הולמת למהפכה התעשייתית. ואכן, השיבה לאומנות עתיקה העירה בקרב רבים זיכרון של חברה מופתית כביכול, שנודעת בחופש היצירתי שלה ובתחושת האחווה שלה - מאפיינים שתאמו את ערכי המעצמה האנגלית.

באותה קלחת תרבותית ועוינת לערכי אקדמיה התגבשה ב-1848 האחווה הפרה-רפאלית (The Pre-Raphaelite Brotherhood). מייסדי התנועה - ציירים ומשוררים לרבות ויליאם הולמן האנט (William Holman Hunt), ג'ון אברט מיליי (John Everett Millais), או דנטה גבריאל רוזטי (Gabriel Charles Dante Rossetti) - דחו את רשמיותם של חסידי רפאל לדורותיהם לטובת הריאליזם של האומנים הפרימיטיביים הפלמים שפעלו בארצות השפלה בין המאות ה-15 וה-16. למרות שסגנונם לא היה אחיד, הפרה-רפאליטים קידמו מטרות זהות וצידדו בסגנון ריאליסטי (נאמן למציאות) בלתי מתפשר אם כי אלו הציבו את גיבוריהם במרחבים דמיוניים.

ב-1850 פורסם ביטאון הקבוצה תחת הכותרת דה ג'רמס (The Germs) ובגיליון הראשון הוגדרו קווי היסוד של התנועה: קידום רעיונות מקוריים, לימוד מוקפד של הטבע לשם הפקת ציורים ופסלים "יפים להפליא". עיצוב כל דמות על-פי מודל אחיד כדי למנוע ייפוי של המציאות. עיצוב מוקפד עד לפרטים הקטנים; צבעוניות פשוטה וגימור חלק של הדמויות. רידוד העומק והנפח, ושימוש במשורה במשחקי אור וצל.

בין אם תיארו נושאים תנ"כיים, מיתולוגיים, או ספרותיים, האחווה הפרה-רפאלית סיפקה, במעט שנות קיומה, משב רוח רענן לתרבות אסתטית גוועת.

נתן


1. סר ג'ון אוורט מיליי, אופליה, 1851, שמן על בד, 111.8x76.2 ס"מ, טייט בריטניה, לונדון.

 

des Cars, Laurence. Les Préraphaélites : un modernisme à l'anglaise. Paris : Gallimard 1999.

Lesage, Anne-Sophie and 50 minutes. Dante Gabriel Rossetti et la Volupté Féminine : Le Héros du Préraphaélisme. Lemaitre Publishing, 2014.

de la Sizeranne, Robert. Le Préraphaélisme. New York : Parkstone International, 2008.

 

#מיליי #פרהרפאלי #רפאל #ציור #אנגליה #גותיקה #Artinablink #אומנותכהרףעין #ימיהביניים #פרה_רפאליזם #רוזטי #שייקפסיר

68 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול