פול גוגן

ב־7 ביוני 1848 נולד חלוץ האמנות המודרנית, הצייר פול גוגן (Paul Gaugiun). עד למותו לא הוכר גוגן כאומן גדול. ואילו בימינו, הוא נחשב לחלוץ הציור המודרני. בזכות שימושו המיוחד בצבע וסגנונו הסינתטי. ביצירתו הבשלה ניסה גוגן לבטא את הטבע הפראי והתמים שלא מצא בצרפת המתורבתת והמתועשת בימיו - תרבות שנראתה לו רדודה ומקובעת. בחיפוש אחר אותו אידאל של חופש ותמימות, עזב גוגן את צרפת ב-1891 ושט עד לפולינזיה הצרפתית כדי להשתקע בטהיטי ומאוחר יותר ב"היבה אוא" שבקבוצת איי מרקיז.

מעט לפני שעזב לטהיטי, צייר גוגן את "דיוקן עצמי עם הצלוב הצהוב" כהצהרה של ממש על מצבו. הדמות המרכזית היא דמותו של גוגן, המיישיר מבט חודר שמבטא את עול החיים, הבעיות והקשיים שבהם (חוסר הבנה ותסכול, מעברה של אשתו בחזרה לדנמרק עם הילדים, תקלות שלפני ההפלגה לטהיטי). מאחור תיאר גוגן שתי יצירות שביצע שנה קודם לכן ושכמעט מתמזגות הן אסתטית והן סמבולית.

אולם בהגיעו הוא התבדה כשהבין שתרבות המערב והאוונגליזם הנוצרי הגיעו גם לשם. גוגן לא ניסה לחקות את המציאות, אמנות הייתה בשבילו דרך לבטא אהבה לטבע הפראי, לתרבויות של פולינזיה ויותר מכול, דרך לבטא את המציאות שהייתה בראשו. הוא מעולם לא למד ציור באופן אקדמי והושפע מאוד מהאימפרסיוניזם ומקאמי פיסארו. אבל היו אלה יצירותיהם רפאל וז'אן-דומיניק אנגר שהובילו אותו לנטוש את האימפרסיוניזם לטובת הדגשת הצבע הטהור. כבר בראשית דרכו קיבלו הצבעים חשיבות מרבית. אולם בשונה מיצירתו המאוחרת, הצבעים כמעט התערבבו ונטרפו בראשית דרכו. בהדרגה הם נהיו עזים יותר, השתחררו זה מזה ונתחמו זה לצד זה.

בהשראת ההדפסים היפניים, חלונות המסכית של ימי-הביניים (ויטראז'ים) והאמנות הילידית של תושבי האיים, הפכה יצירתו של גוגן לסינתטית: ציוריו נתחמו בקווים בולטים, הקומפוזיציה נהייתה מחושבת ומובנית והפרטים טושטשו כדי להתמקד בעיקר ההתרחשות. הקווים אמנם בלטו ונתנו לציור מקצב אך הצורה, התנועה והמשמעות הוכתבו על-ידי הצבע שהדגיש את ממדה הרוחני של היצירה ואת חווייתו האישית של גוגן. ציוריו באיים היו ראי למיתוס המסורתי המדומיין שראה בעיניי רוחו. למשל הציור מאין אנו באים, מי אנחנו, לאן אנו הולכים מהווה חותם למורשתו האמנותית: העולם הגשמי והדמיוני משתלבים ביצירה יחד, גוף וצורה מתפשטים ללא הבחנה על הבד והמשמעות - סמלית.

ביצירתו, פתח לנו פול גוגן דלת לעולם פנימי שברא לעצמו כביטוי למאבק בתקופתו ובחברה שהכבידה על כתפיו. עולם בו מציאות ודמיון דרים בכפיפה אחת. הוא נפטר בבדידות גדולה, עני וחולה בשנת 1903, מספר שבועות לפני יום הולדתו ה-55.

נתן.

תמונה א': פול גוגן, אראראה, 1892, שמן על בד, 75x94 ס"מ, מוזיאון ד'אורסה, פריז

תמונה ב': פול גוגן, שתי נשים מטהיטי, 1899, שמן על בד, 94x72.4 ס"מ, המטרופוליטן, ניו יורק

תמונה ג': פול גוגן, מאין אנו באים, מי אנחנו, לאן אנו הולכים, 1897-1898, שמן על בד, 139.1x374.6 ס"מ, המוזיאון לאומנויות יפות של בוסטון.

תמונה ד': פול גוגן, דיוקן עצמי עם ישו הצהוב, 1890-1891, שמן על בד, 38x46 ס"מ, מוזאון ד'אורסה, פריז


 

Brettell, Richard R. Modern Art, 1851-1929: Capitalism and Representation. Oxford University Press, 1999.

Dujardin, Édouard. "Aux XX et aux Indépendants : le Cloisonismé (sic!)". Revue indépendante (Mai 1888) : 487-492

Portrait de l'artiste au Christ jaune, commentaire » [archive], sur musee-orsay.fr, Musée d'Orsay.

Cahn, Isabelle. Gauguin et le Christ jaune [archive], sur musee-orsay.fr, Musée d'Orsay, 1996

Leprohon, Pierre. Paul Gauguin. Paris : Gründ, 1975.

https://www.youtube.com/watch?v=6DqXFlpWUiw

 

#גוגן #טהיטי #אמנותכהרףעין #פולגוגן #פוסט_אימפרסיוניזם #gauguin #אומנותכהרףעין #Tahiti #artinablink #paulgauguin

18 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול