"הבתולה מענישה את ישו הקטן מול שלושה עדים" היא ציור משנת 1926 של הסוראליסט מקס ארנסט (Max Ernst). הצלחת היצירה אינה דווקא תלויה באיכותה הטכנית או באופיה יוצא הדופן אלא בנושא שהיא מקדמת.
ישו הקטן שוכב בחוסר יציבות על ברכי אימו.
גופו מוטה אל הקרקע בעוד שדמותה העצומה של הבתולה מריה, מלקה אותו במכות נמרצות. ביצירתו נקט ארנסט במספר אמצעים אומנותיים להעצמת תחושות הצופה. התנוחה שבה בחר לצייר את השניים יוצרת מבנה של פירמידה שקודקודה בכף ידה הימנית של מריה שפונה לשמיים. האמה של הבתולה נחתכת בגובה המרפק שלה בחדות שמעוותת את תנועתה, עיוות שמקנה למכה עוצמה ורושם אלים אף יותר.
ייצוג של הבתולה מכה את בנה, חורג מהמסורות האומנותיות ולכן סביר שיפתיע את הצופה. הסצנה כולה מתרחשת בסביבה חריגה ובדיונית: מקטעי הקירות מזכירים מחיצות של תיאטרון או אולי מבוך ומגבירים את המתח. הדגשת הפרספקטיבה מזכירה את האפקטים האדריכליים שבהם השתמש הסוראליסט ג'ורג'ו דה קיריקו (Giorgio de Chirico) ותורמת לאופי הבדיוני של המכלול.
האלכסונים מתכנסים לנקודת מגוז. הם מעניקים לסצנה חדות גדולה דווקא בזכות הניגודיות שבין החזית לרקע ומובילים את העין להתמקד במתרחש בקדמת הציור: הבתולה מכה את ילדה בחוזקה ובמעין קור רוח - היא מכאיבה לבנה, ילדו של האל. אלא שעתה, כשהילתו נשמטה לקרקע, התינוק הקדוש נראה ככל עולל. האם מדובר בחלום? בפנטזיה שבה התשוקות הנסתרות מתפרצות בפראות ומקבלות פה?
עלתה סברה כי ארנסט שהעריץ את פרויד (Sigmund Freud), מציג בפנינו סוגיה אישית: החתימה בלב ההילה שעל הקרקע מקרבת במובן מסויים בין ישו המסכן לצייר עצמו. מסופר כי בילדותו איבד ארנסט את אחותו שנקראה: מריה. בגיל שבע, ברח מהבית ונמצא על-ידי עוברי אורח. עם שובו הביתה, עלתה חמתו של אביו פיליפ שכילה בו את זעמו. האב היה צייר ואומן קתולי שנודע בנוקשותו ובעריצותו. כשדעך זעמו של האב, הוא גם צייר את בנו הקטן כישו (הציור קיים עד היום).
על סמך כל אלו, אפשר להסיק שלא מדובר ביצירה בהשראת האיקונוגרפיה הקלאסית, אלא במשל לעונש שקיבל ארנסט הצעיר בילדותו. הילד שהושפל כמו ישו העירום מהילתו; אלא שהפעם, את האב מגלמת מריה הקדושה. ארנסט מופיע פעם נוספת ביצירה כאדם בוגר שמציץ מהחלון הצר עם שניים מחבריו הסוריאליסטים, אנדרה ברטון (André Breton) ופול אלואר (Paul Eluard). אך למרות אופייה החריג של הסצנה, השלושה מרוכזים בעצמם. אם אכן מדובר בחזיון, ייתכן שהאומן מביא באמצעותו פרשנות סוראליסטית לחוויה אישית, שמתגלמת בחילול השם. ואולי אפילו מתענג מכך?
נתן.
בתמונה: מקס ארנסט, הבתולה מענישה את ישו הקטן מול שלושה עדים, 1926, שמן על בד, 196x130 ס"מ, מוזיאון לודוויג, קלן, גרמניה.
Schlesser, Thomas , Jacqueline Lalouette, La vierge corrigeant l'enfant Jésus devant trois témoins (1926) de Max Ernst, Éditions de la Sorbonne | « Sociétés & Représentations » 27 (2009/1), 205-214
Comments