לאונרדו דה וינצ'י - הבתולה עם הילד ואנה הקדושה

לאונרדו התחיל לעבוד על "הבתולה עם הילד ואנה הקדושה" ב-1499 אך נדרש לו זמן רב להשלים אותה והוא שכלל את הקומפוזיציה עד למותו עשרים שנים מאוחר יותר. רישומי הכנה קדמו ליצירה וכבר ברישום הראשון נוכחים אנה, ישו והבתולה. אך לצדם הופיעה גם דמות נוספת שנעדרת מהציור המוגמר: יוחנן מטביל הקטן. היצירה הוזמנה כנראה לכבוד לואי השניים-עשר או אולי לכבוד מסדר הסנטיסימה אנונציאטה (שעמד בראש בזיליקת הסנטיסימה אנונציאטה), בפירנצה. רישום שני משנת 1501 (מתוארך על ידי אחד מתלמידיו של לאונרדו) אבד. בסה”כ קיימים 15 רישומים ידועים של ראשי הדמויות לבדם. הנוף נראה גמור פחות ביצירה מאשר ברישומים - פרט שאושר אחרי עבודת רסטורציה בשנת 2010, שחשפה אזורים לא גמורים. אבל ייתכן שהעדר הנוף היה מכוון.

במרץ 2012, האוצר וינסנט דלייוואן (Delieuvin) שעמד בראש המחלקה לציורים איטלקיים במוזיאון הלובר, הציב את היצירה בתערוכה בשם ”סנטה אנה, יצירת המופת של דה וינצ'י”. התערוכה קיבצה באופן חסר תקדים מסמכים בהיקף עצום שנקשרו ליצירה: רישומי הכנה וקומפוזיציה, רישומי נוף והרישום הידוע בשם ”ברלינגטון האוס” משנת 1499 (תמונה בתגובות) שמעולם לא הוצג לצד היצירה המקורית מאז מותו של דה וינצ'י. על-פני פורמט אופקי, הברלינגטון האוס מציג את מריה ואנה באותו המישור. ישו שוכב על ברכי אמו, ויוחנן המטביל מביט בו. הבתולה מחזיקה חזק את ישו שאולי נחנק מעט ומנסה להימלט מאחיזת אמו לעבר יוחנן. את היצירה המפורסמת של דה וינצ'י הקדימו רישומים רבים, למשל: הקבוצה יוצרת טרפז. זרועותיה של מריה יוצרות קשת וגופו של ישו יוצרת תנועתיות...מבטן של הנשים אילם. אצבעה הזקופה של אנה מטשטשת עוד יותר המרחב ומזכירה בה בעת שרצון השם צריך להתבצע ללא עוררין וכי על ישו ללכת אחר גורלו.

כל דמות נראית מבודדת, עם תכניות משלה. התקשורת בין הדמויות לא באמת קיימת. הציור יתפתח בצורה מרהיבה: לאונרדו יפשט את היצירה ויעדן אותה. הציור יקבל נופך באמצעות הנוף הכחלחל והפרספקטיבה האווירית (פרסקטיבה אווירית (ספומטו) היא טכניקה שמטרתה ליצור עומק באמצעות שימוש במספר גוונים שידמו את המצאות העצמים בחלל במרחק שונה זה מזה: רחוק יותר יהיה מטושטש יותר). אולי לא הרגשתם אבל הציור הסופי מסחרר: הקבוצה עומדת על פי תהום סלעית ועלולה ליפול בכל רגע: הישועה גם כאן תתבצע באמצעות מותו של בן האלוהים (כך או כך).

בהדרגה יוחנן המטביל נעלם ומוחלף על ידי שה שמסמל את הקורבן העתידי של ישו. הקומפוזיציה בהרישומים השתנתה לקומפוזיציה פיראמידאלית (כמו משולש) ולא בכדי. היא מאפשרת קריאה היררכית ומדגישה את השושלת: אנה כבסיס, מריה וישו באמצע ולבסוף השה. הסצנה דינמית ושומרת על עמימות חזותית. זרועה הימנית של מריה עשויה להיות של אמה. בגדיי השתיים משלימים ומאריכים האחד את השני. קו כפות הרגליים משתבש. הגופים מצביעים על שילוש כמעט מושלם. הראשים ניצבים בקו אחד. גם ידו של ישו וזרועות אמו, וגם רגלה הימנית! המבטים גם עוקבים אחרי אותו הקו תוך כדי משחק - אנה בוחנת את שמתרחש, מריה מביטה בישו שמשיב לאמו מבט ומצביע על השה. הציור המוגמר מצביע על סימבוליזם (סמליות) שונה לחלוטין. לאונרדו מתאר שני מצבים:

1. תיאור של משפחה פשוטה ללא ממד קדושה. ילד קטן משתעשע עם שה ומראה זאת לאמו וסבתו.

2. תיאור דרמטי יותר. ישו מנחם את אמו...הוא יודע שעומדים למסמר אותו (הכול נקבע מראש). ושתי הנשים מחייכות. אנה מחייכת בבטחה אבל חיוכה של מריה דו משמעי. האם היא שומרת על ישו, או שתשחרר אותו לגורלו? נתן.


תמונה א': לאונרדו דה וינצ'י, הבתולה עם הילד ואנה הקדושה, ציור שמן על לוח צפצפה, 168x130 ס”מ, הלובר, פריז.

תמונה ב': לאונרדו דה וינצ'י, רישום הבתולה עם הילד ואנה הקדושה, הנשיונל גלרי.

 

#לאונרדודהוינצי #מריהישוואנההקדושה #לאונרדו_דה_וינצי #ודה_וינצי #רנסנס #מריה #אומנותכהרףעין #אמנותכהרףעין #ציור

#דיוקן #artinablink #da_vinci #leonardodavinci #thevirginandchildwithsaintanne

76 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול