ז'ואן מירו (Joan Miro) נולד ב-1893 בברצלונה. כבר כנער למד אמנות וחלם להיות צייר, למרות התנגדות ההורים. הוא צייר ברוח תקופתו, יצירותיו הראשונות היו בהשראה פוביסטית (כמו מאטיס), פוסט-אימפרסיוניסטית (כמו סזאן) ובהשפעה קוביסטית של בראק ופיקאסו. כשהוצגו יצירותיו המוקדמות בתערוכת היחיד הראשונה שלו בגלריות דאלמו בברצלונה, הקהל והביקורות סלדו מציוריו הקוביסטים. הסלידה הייתה גדולה כל כך עד שחלק מציוריו הושחתו. קבלת הפנים החמה של הספרדים האיצה בו לשים פעמיו לפריז ב-1919 ולהשתקע בה.
החיים בעיר האורות והמפגש עם הסוריאליסטים ב-1924 נתנו ליצירתו נופך אחר - פן חלומי ודמיוני יותר. מירו חבר לסוראליסטים אך למרות שסגנונו התחכך בסגנונם, הוא לא היה סוראליסט. הוא המציא אוצר מילים אישי ועולם מיוחד של סמלים. הוא חקר, למד והתנסה במספר סגנונות מפיגורטיבי ועד לציור המופשט. הוא הרבה להשתמש בסמלים כמו הירח, השמש, הכוכבים ובצבעים כמו צהוב, ירוק, אדום וכחול.
ב-1925, צייר מירו את יצירתו "הסוראליסטית" מכול: "קרנבל הארלקין". ההצלחה בוששה לבוא. הוא נאבק כדי להתקיים וסבל מתת-תזונה שהובילה לחום והזיות (אותם תרגם על הבד). בעקבות חילוקי דעות פוליטיים, הורחק לאלתר מהמעגל הסוראליסטי ב-1928, על-ידי ראש הקבוצה אנדרה ברטון. למרות זאת, לא חדל להשתמש בעקרונות הציור והאסתטיקה הסוראליסטית. שנה מאוחר יותר אף הציג לקבוצה צעיר קטלאני מבטיח בשם סלבאדור דאלי.
ב-1942 שב מירו לספרד, הפעם כאמן מצליח. בשנותיו המאוחרות יותר, הקדיש את עבודתו לפסלי ענק ועיטור קירות קרמיקה. כבר ב-1944 קיבל הפיסול חשיבות יתרה ביצירתו לצד פלטת הצבעים הנצחית והטיפוסית שתמיד נכחה בעבודותיו. הנושאים ביצירותיו עברו כחוט השני: גרמי השמיים, הילד, האשה או נושא האימהות. הסמלים בציוריו חזרו במתכונות שונות: ירח למשל ייצג נשיות, השמש – גבריות. וכמובן צלמית הציפור שחזרה כמו קריצה על פני בדים רבים. מירו בילה את שארית ימיו בספרד וצייר עד יומו האחרון. נתן.
בתמונה: ז'ואן מירו, קרנבל הארלקין, 1925, שמן על בד, 66x90.5 ס"מ, הגלריה לאמנות אלברייט-נוקס, באפלו.
Kommentare