top of page

זדיסלב בקסינסקי

עודכן: 2 באפר׳ 2023

משעשעת אותי המחשבה שאומנות היא כמו בקבוק וודקה שמושיטים לנידון למוות כמה רגעים לפני ההוצאה להורג

בליל ה-21 בפברואר 2005 נכנסו שני צעירים בני 17 ו-20 לבניין מגורים בוורשה ופרצו לדירתו של גבר בן 75. הם נמלטו מהמקום אחרי שדקרו אותו שבע-עשרה פעמים בסכין, וגנבו מדירתו מצלמות ישנות וכמה מאות תקליטורים. כשנתפסו השניים על ידי כוחות המשטרה, הודו שלא שמו לב לציורים שהיו תלויים בדירתו של האיש. הם לא ידעו שבגחמתם, הם שמו קץ לחייו של זדיסלב בקסינסקי...

ציורים ללא שם (1929-2005)

היצירה של בקסינסקי הייתה ענפה. דרך המכחול, הוא סלל לנו דרך בנבכי הדמיון שלו, כמו מזמין אותנו ולגעת בקרקעית ראשו. עולמו היה זרוע בדמויות ממחוזות הסיוט, נופים ומדבריות פוסט-אפוקליפטיים שוממים. דימויים טראומטיים, בזות ופחד התמזגו על הבד. בקסינסקי חקר את עולם המוות, את הגוף המתכלה. הוא תיאר אותו עד לפרטים הקטנים ביותר בדיוק ובדמיון רב. הוא לא הרבה לספר על ציוריו. לפעמים, אפילו לא נתן להם שם. אולי הוא חשש שהפרשנות תקבע אותם אחרת מהצורה שבה הם הצטיירו בראשו.

בשביל בקסינסקי, הציור היה כמעט מופשט. הצורה לא הייתה חשובה, אלא האיזון בין מרכיבי הציור השונים, כך שגם היצירה האפלה ביותר תוכל להיות מאוזנת ותערער את הצופה. בקסינסקי המציא עולם, עולם של דמויות, עולם של מסכות, עצמים ונופים שוממים, קתדרלות נטושות, מראות אימתניים. במקרים רבים דמויותיו היו בודדות, שדופות, מצולקות ומצועפות בערפל. הפנים מחוקות או מעוותות, ארובות העיניים - ריקות. לא היה אומדן או עצם בקרבתן שאיפשר לעין להעריך את גודלן; הן היו ספק בתנועה ספק קפואות. בקסינסקי גם שילב נקודות מגוז גבוהות כדי לעורר בנו את התחושה שהדמויות שלו עצומות ואימתניות.

ביצירתו העשירה, פתח לנו בקסינסקי דלת לעולם דמיוני וחבוי - כמו צוהר לבלהה. האם ישנה משמעות בכל התהו ובהו היצירתי הזה? כפי שהעיד האמן: אינני מאמין שיש תועלת ליצירותיי וגם לא למעשיי. למעשה, אינני מאמין בדבר. המטען היחיד שאני נושא עמי ושאוכל לחלוק הוא מזוודה עמוסה בספקות, עמוסה לעייפה...


נתן

 

תכנים בלעדיים ב-Youtube וב-Instagram,

חפשו את Art in a Blink

 
103 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentarios


bottom of page