ונוס ממילו

לצד המונה ליזה או ניקה מסמותרקיה, ונוס ממילו היא אחת היצירות הידועות בלובר ובעולם. היא התגלתה ב־1820 באי מילוס שבארכיפלג הקיקלאידים (the Cyclades) בים האגאי. האמנם מדובר ב'ונוס'? ללא ידיים או חפצים שיאמתו את זהותה קשה לדעת. ייתכן שזו אלת הים, אמפיתריטה (Amphitrite) שהייתה מוערצת במילוס. אולם לו החזיקה בקשת אפשר היה לראות בה את ארטמיס אלת הצייד. כך או כך, היא סמל ועדות להתפתחות האומנותית בשלהי התקופה ההלניסטית שנפתחה במסעות הכיבוש של אלכסנדר מוקדון ונחתמה סביב 30 לפנה”ס. מעריכים כי פוסלה מאה שנים לפני הספירה בהתבסס על ההפניות הרבות שלה לעולם הקלאסי. תנועתה המעגלית הייתה חדשנית, כמו גם הבד שעוטף את חלצייה. היא פוסלה בטכניקת הוספה (שהייתה שכיחה בקיקלאידים) והורכבה משני גושי שיש שעובדו בנפרד. לאחר מכן חוברו הגושים בתומכות אנכיות באזור החזה, הרגליים, ביד וברגל השמאלית. בדומה לפסלים היוונים, היא עוטרה בתכשיטים, עגילים, צמיד וסרט ראש. אבל המלחמות, הביזות ופגעי הזמן הפשיטו אותה מרכושה, מלבושיה וזרועותיה.

סברה גורסת כי ונוס ממילו נעשתה בהשראת פסל מקורי אתר מן המאה ה־4 לפנה”ס. ניכר הדמיון בינה ובין ונוס של קפואה (Capuan Venus) למשל. תנוחתה אצילית ופניה מאופקות - אסתטיקה שמאפיינת את הפסלים מן המאה החמישית לפנה”ס. רוכה, תסרוקתה וגופה הבשרני מזכירים את פסליו של פרקסיטלס האתונאי (Praxiteles), מן המאה הרביעית לפנה”ס. המבנה הסלילי, הארכת הגו, החזה הקטן והצבתה של ונוס במרחב תלת־ממדי אופייניים לתקופתו של הפסל האתונאי.

היא נרכשה על-ידי שגריר צרפת ביוון, המרקיז דה ריבייר (Charles François Riffardeau de Rivière) והוצעה למלך לואי ה-18. הריבון העניק אותה בתורו למוזיאון הלובר במרץ 1821. בהגיעה לשם, חשבו להשיב לה את זרועותיה אך ויתרו על הרעיון כדי שלא לפגום בה - ותוך בפחות משנתיים הוארה באור הזרקורים.

נתן.


1. ונוס ממילו, 130-150 לפנה"ס, שיש, 202 ס"מ, מוזיאון הלובר.

 

https://www.louvre.fr/decouvrir/le-palais/un-ideal-de-beaute-grecque

 

#ונוס #פסל #ונוסממילו #שיש #ידיים #הלובר #יוון #אומנותכהרףעין

44 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול