ויליאם אדולף בוגרו - דנטה ווירגיליוס

עודכן: 26 במאי 2021

אַךְ מֵעוֹלָם הַפוּרְיוֹת מִטְּרוֹיָה וְתֶבַּי כָּךְ לֹא קָרְעוּ בִּבְשַׂר הַקָּרְבָּנוֹת, אַחַת הִיא אִם מִן הַחַי וְאִם אֱנוֹשׁ אֻמְלָל הָיָה זֶה, כְּאוֹתָם שְׁנֵי הָרוּחוֹת רָאִיתִי בְּעֵירֹם רָצִים מֻכֵּי טֵרוּף, חוֹרְצִים נִיבֵי הַלֹּעַ כְּמוֹ הַחֲזִיר הָאָץ, גֵּרְשׁוּהוּ מִן הָרֶפֶת. אֶחָד מֵהֶם עָט עַל קַפּוֹצ'וֹ וְהִטְבִּיעַ שִׁנָּיו בְּצַוָּארוֹ, הָאִישׁ מוּטָל לָאָרֶץ, שְׁסוּפָה כְּרֵסוֹ, צְרִימַת זְוָעָה בְּקוֹל הִשְׁמִיעַ. הָרוּחַ מֵאָחוֹר נִצַּב, הוּא אִישׁ אַרֶצוֹ, דִּבֵּר רוֹעֵד כֻּלּוֹ: "הַשֵּׁד שְׁמוֹ גָּ'אנִי סְקִיצִ'י, וְזֶה בְּטֵרוּפוֹ יִנְהַג כָּךְ עִם כֻּלָּנוּ." (קנטו מספר 30 מתוך התופת של דנטה. בתרגומו של אריה סתיו).

בצעירותו היה הצייר הצרפתי ויליאם אדולף בוגרו (William Adolphe Bouguereau) תלמיד באקדמיה לציור הנחשבת: ה"אקול דה בוז-אר" (L'école des Beaux-Arts) שבפריז. שם התמסר הסטודנט החרוץ לאומנות הקלאסית ולמאסטרים של הרנסנס (ולרפאל בפרט). בוגרו הכיר הייטב את הטכניקות הקלאסיות והקפיד על לכל אורך חייו על סטנדרטים אקדמיים מסורתיים בעת עיצוב הקומפוזיציה, ביצירת ההרמוניה הצבעונית וכמובן בשעת מתן ההבעות השונות לדמויותיו הצעירות שכה מזוהות עמו. כבר ביצירות הראשונות ששלח האומן לתערוכות הסלון בפריז נראתה תשוקתו הגדולה ורצונו להצליח. אחרי שגמר לעבוד על יצירתו "שוויון בפני המוות" (Egalité devant la mort) ב-1849, הוא פנה לציור גדול ושאפתני עוד יותר: דנטה ווירגיליוס. את ההשראה דלה מהעת העתיקה כמיטב מסורת האומנות הקלאסית ובחר לתאר קטע מהתופת מתוך הקומדיה האלוהית של דטנה: קנטו מספר 30 - המעגל השמיני של הגיהינום (של הרמאים והזייפנים): בסצנה נראים המשורר הרומי וירגיליוס ודנטה במעגל השמיני של הגיהינום, עדים בדממה למאבק אלים וכוחני בין שני ארורים: ג'אני סקיצ'י (Gianni Schicchi) שמשליך את עצמו בזעם על קפוצ'ו (Capocchio) ונושך אותו בצווארו. בוגרו חוקר ביצירה גבולות אסטתיים ומגלה בה תעוזה רבה שמזוהה פחות עם סגנונו המאוחר. הוא מנפח את השרירים ותנועות המתאבקים ומותח את התנוחות והתנועות עד לקצה היכולת ומעוות אותם. והיצירה כולה גדושה בדמויות ומשחקי צבע וניגודים: מלבד שתי הדמויות העירומות שנאבקות בשלולית של דם בחזית, שד חושף את שיניו בחלקו העליון של הציור ולמרגלות קופצ'ו מוטלת גופה.

השמיים האדומים כמו אש לוהטת, הדם והתנוחות המוגזמות יוצרים תחושת מתח ואימה שמרתקת ומהפנטת כאחד. היצירה המרשימה זכתה בזמנו לתהודה רבה והמבקרים הפליגו בשבחה אך אולי בגלל סגנונה יוצא הדופן, זו לא מצאה קונה ובוגרו זנח את מחקרו האסתטי לטובת נושאים קלאסיים ורווחיים יותר. היצירה המיותמת נשארה באוסף המשפחתי עד לכניסתה ב-2010 למוזאון ד'אורסה שבפריז. נתן בתמונה: ויליאם אדולף בוגרו, דנטה ווירגיליוס, 1850, שמן על בד, 281x225 ס"מ, מוזיאון ד'אורסה, פריז.

 

https://www.musee-orsay.fr/fr/collections/oeuvres-commentees/peinture/commentaire_id/dante-et-virgile-21300.html?tx_commentaire_pi1%5BpidLi%5D=509&tx_commentaire_pi1%5Bfrom%5D=841&cHash=ce0e9a0df9

https://www.nytimes.com/1985/01/06/arts/art-view-to-bouguereau-art-was-strickly-the-beautiful.html

 

#בוגרו #דנטה #אומנותכהרףעין #התופת #וירגיליוס #אומנות_כהרף_עין #artinablink #bouguereau

17 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול