אלמלא המצב הקשה אליו נקלעה המדינה והעולם עם פרוץ הקורונה, קרוב לוודאי שלא הייתי שומע על הקריקטוריסט האיטלקי וולטר מולינו (Walter Molino) שנשכח בנבכי הזמן. מולינו (1915-1997) היה מאייר מוכשר שמעולם לא הפסיק ליצור ולצייר עד סוף ימיו. בין 1940-1939 אייר בכתב העת לילדים: ל'אודאס (L’audace) את שני הפרקים הראשונים של הקומיקס Virus, il mago della foresta morta. ב-1941 נהיה למאייר הכריכה הרשמי של כתב-העת 'לה דומניקה דל קוריירה' (La domenica del corriere) שפורסם באיטליה בין 1899-1989.
באחת הכריכות שאייר מולינו לכתב-העת ב-1962, הציג סצנה מסקרנת שזכתה לכינוי: "החיים בשנת 2022". הציור מתאר עיר כביכול בת זמננו ובה דמויות מבודדות, מתניידות בכמוסות ממונעות מזכוכית! רבים ברשת השתכנעו שהמאייר האיטלקי חזה את נזקי הקורונה ודרכי ההתמודדות עם הנגיף: שמירת המרחק והתבודדות של נוסעים ברכבים שקופים - 58 שנים לפני פרוץ הקורונה.
הציור של מולינו אכן מקורי אך ייחסו לו כוונות שגויות: הוא לא התייחס כלל למגפה כזאת או אחרת. כשפורסמה הכריכה ב-16 בדצמבר 1962 כתוסף השבועי המאויר ל"קוריירה דלה סרה" הופיע אותו הציור בגב כתב-העת ואילו על-גבי הכריכה צייר מולינו נוף עירוני דומה ובמרכזו גבר עייף ומרוט עצבים שמטפס על גגות המכוניות וצועד עליהן כשנעל אחת בידו.
המלל שעל הכריכה התייחס ל'אירוע מטלטל' שארע בניו יורק: שיבושי התנועה הכבדים ('הפקקים') בעיר, בעקבותיהם יצא הדוור ג'ורג' א. קומפטון ממכוניתו בתסכול גובר וטיפס על גגות הרכבים כדי להיחלץ מנהר המכוניות הדומם.
אותה המצוקה שתיאר מולינו התכתבה עם גב כתב-העת בציור הכמוסות השקופות הממונעות. וולטר מולינו דמיין את מראה הרחוב כפי שעשה בעמוד הראשון ופיתח אותו: דרך מקורית לפתור את בעיית עומסי התנועה בכבישים: לא עוד מכוניות מגושמות, אלא מושבים בודדים זעירים שתופסים מעט מקום. שנת 2022 לא מוזכרת במפורש, אך זה לא מנע מרבים לראות בציור נבואת זעם - אם כי ההקשר לדימוי שעל הכריכה ברור: פתרון לבעיות התחבורה והתנועה בכבישים בעתיד הלא כל-כך רחוק (מותר לחלום!). נתן. בתמונה: וולטר מולינו, החיים בשנת 2022, 1962, לה דומניקה דל קוריירה, שנה מס' 64.
https://www.queryonline.it/2020/05/16/la-non-profezia-di-walter-molino-sulla-pandemia/?fbclid=IwAR0UIQ40FNojWUKXm-V1T8_cZBcjyKlR3SYn_2hinooZw1w73QkXXgauD4U
Comments