ג'ורג'ונה - דיוקן כפול

בין ג'ובאני בליני לטיציאן המהולל, נחבא אל הכלים ג'ורג'ונה (Giorgione). מעט ידוע עליו ועל אומנותו. בזמנו עבדו האומנים בעיקר בשירות הדת והכנסייה. אולם שאיפותיו של ג'ורג'ונה היו שונות, הוא סירב לנוע עם הזרם והצליח לחמוק מכך בזכות פטרונים פרטיים שטיפחו אותו. כשרונו הוערך מאוד על-ידי האליטה וחוג המשכילים ההומניסטים. פילוסופים, מוזיקאים, חובבי אמנות, נאורים ובעלי ידע אהבו את האתגרים בסמלים, החידות והאלגוריות שהיו מהות עבודתו של ג'ורג'ונה.

ג'ורג'ונה היה פורץ דרך בוונציה. הוא צייר הלך-רוח ולא נושא מובהק. הוא השתמש בקנבס במקום בעץ וצמצם את מידות היצירה לפורמט קטן ונגיש יותר לאספנים. הציור הפך לאומנות בפני עצמה כשחדל לרשום וצייר מודלים חיים ישירות על הבד וללא הכנה. בצבעוניות חמימה ורכה, במעברי צבע עדינים והדרגתיים, הצליח ג'ורג'ונה לשחזר את התכונות הטבעיות של האור והצל. העור והגוף נהיו לבשר, השיער נהיה אמיתי, המבט הכיל בינה - נשמה. האור, האווירה, הנופים והאנשים ביטאו את הנפש. לא עוד יראת שמיים, אלא תיאור אנושי, כמעט חילוני.

׳דיוקן כפול׳ מתאר שני הצעירים בני המעמד הגבוה. הגבר בחזית מהרהר במלנכוליות. מבטו מזוגג, פניו מוארים, שיערו הזהוב מוברש, לראשו כובע אופנתי, בגדיו מהודרים ומעוטרים בזהב. בידו השמאלית תפוז בר פראי שאך זה נקטף. טעמו חמצמץ: סמל לאֵרוֹס, החולם בהקיץ רדוף ייסורי אהבה. הוא להוט לממש אותה, אך מתאפק, מתלבט. כמשל לאהבת הלב והרוח. לעומתו, הגבר מאחור ממוקד במבטו ומגחך קמעה, בוחן אותנו. הוא עדין ביופיו, מפתה ועוצמתי. אהבתו ארצית, תאוותנית, חושנית.

אהבה ושתי פנים לה: הגבר מלפנים מסמל את עינויי הלב והנפש ואילו הגבר מאחור עשוי לסמל את לוציפר, היצר שלוחש לנו מעבר לכתף על החשקים הכמוסים, האישיים והאסורים ביותר. ייתכן שמדובר בווידוי אישי נלהב של צופה מחוג המשפחה - המזמין הבלתי נראה. צחוק הגורל הוא שאלו שהעניקו לג'ורג'ונה חופש יצירתי מנעו את חשיפתו כאומן גדול ומשפיע. מלבד פרסקאות בודדים שהושחתו, עבודותיו נשמרו באוספים פרטיים, ועבר זמן רב עד שזכה להכרה כאחד מגדולי אומני הרנסנס הגבוה. כתבה – אנה ספיבק

ערך – נתן ליפשיץ תמונה: ג'ורג'ונה, דיוקן כפול, 1502, שמן על בד, 80×75 ס״מ, המוזיאון הלאומי של פאלאצו ונציה, רומא.

 

https://youtu.be/We-KdCGKeY8

https://youtu.be/r0g3nAMzZhc

Gombrich, E., (1950). Light and colour: venice and northen italy in the early sixteen century. The story of art (pp. 239-241). London: Phaidon.

Pignatti, T., (1974). Art's apotheosis. Painting (pp. 110-111, 164-165). New york: Newsweek books.

Данилова, И' (1975). Портрет в Европейской Живописи. Москва: Изобрзительное Искусство.

צ׳יני, ש' (1950). ציירות ונציה: איטליה בסימן המזרח. תולדות האמנות בעולם תקופת הבינים והרינסאנס, כרך ב (עמ' 427-430). תל אביב: יהושע צ׳צ׳יק הוצאת ספרים בע״מ.

פייפר, ד' (1992). המאה השש עשרה ג׳ורג׳ונה: הסערה. אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, כרך ב (עמ' 140-141). ירושלים: בית הוצאה כתר.

פייפר, ד' (1992). לקסיקון הציור והפיסול אמנות ואמנים. אנציקלופדיה לאמנות הציור והפיסול, כרך ד (עמ' 51). ירושלים: בית הוצאה כתר.

פאברי, ד' (1964). גדולי הציור חוברת 28 ג׳יורג׳ונה. תל אביב: מועדון קוראי מעריב.

 

#גורגונה #דיוקן #דיוקן_כפול #דמויות #רנסנס #אמנותכהרףעין

6 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול