אנרי דה טולוז-לוטרק (Henri de Toulouse Lautrec) נולד ב-1864 באחת ממשפחות האצולה הוותיקות בצרפת. אולם למרות שמה המפואר ניהלה משפחתו אורח חיים של אצולה פרובינציאלית. כשהיה בן שבע התגלתה אצלו מחלה שהחלישה את עצמותיו. וכאשר שבע שנים מאוחר יותר מעד ושבר את עצם הירך השמאלית, הפציעה לא התאחתה ופגמה בתהליך הגדילה שלו - פלג גופו העליון נראה רגיל אך גפיו היו קצרים משמעותית והוא התנשא לגובה של 152 ס"מ.
אחרי שנכשל בבחינות הבגרות ב-1881 בפריז, התקבל טולוז לוטרק למחזור אוקטובר בעיר טולוז אך הבין שברצונו להיות אומן. בתמיכת דודו שארל, וחברו של אביו, הצייר רנה פרינסטו, הצליח הצעיר לשכנע את אימו ושב לפריז.
ב-1899, צייר טולוז-לוטרק את 'הסלון הפרטי' - היצירה מעולם לא הוצגה בחייו. היא אף זכתה בכינויים: Dîner en tête-â-tête (סעודה בארבע עיניים) או 'החולדה המתה' (Le rat mort) כאזכור למסעדה בדרום מונמארטר - מוקד של אומנים, סופרים וגם של אנשים מפוקפקים שבאו ליהנות מחיי הלילה הפריזאים בסוף המאה ה-19. טולוז לוטרק עצמו התארח במקום בשנותיו האחרונות.
המקום הציע מרחבים פרטיים ששימשו לעתים קרובות למפגשים רומנטיים. האשה במרכז, מאופרת בכבדות, פניה זוהרות תחת האור המלאכותי. חיוכה צבוע ארגמן. היא מזוהה כלוסי ז'ורדאן (Lucy Jourdain) שהייתה זונת צמרת ידועה. בגדיה מזכירים תלבושות של נשף מסכות. ז'ורדן משתלבת ביצירה - לוטרק מקביל את כיסוי הראש שלה בצורת אגס עם קערת הפירות שבחזית. אולם זהותו של האיש שלצידה (בגלל פניו החתוכות) לא זכתה להסכמה גורפת.
זמן מה סברו כי מדובר בברון דה וו. (Le Baron de W), מאהבה של ז'ורדאן שהזמין את היצירה. אך זה לא סביר הואיל והראשון שהחזיק בציור היה בן דודו של לוטרק. מאוחר יותר הוצע כי מדובר בצייר האוסטרלי ממוצא אנגלי צ'רלס קונדר (Charles Conder). כך או כך, אלמוניותו של האיש לא מאפשרת לקשור בינו ובין ז'ורדאן.
נוכחות אדם שלישי - הצופה או האומן - מוצעת על ידי מיקום כוס השמפניה בחזית. מריחת הצבעים במשיכות גדולות ונמרצות מודגשות על-ידי שימוש בצבע דליל מאוד. הציור נשלט בגוונים האדומים והירוקים החזקים. האפקט המטושטש מודגש על-ידי האור מלאכותי אשר מקרין את אותה חושניות ופיתוי חריגים שאפיינו את חיי הלילה במונמארטר.
טולוז-לוטרק חי את אותם חיי לילה, עם מגבלותיו הפיזיות ובצל בעיות שתיה חמורות. בשלושים ושש שנותיו על האדמה, הספיק לפתח סגנון יוצא דופן ושרטט ביצירותיו את אורח החיים הבוהמי הפריזאי בסוף המאה ה-19.
נתן.
בתמונה: אנרי דה טולוז לוטרק, הסלון הפרטי, 1899, שמן על בד, 55x54 ס"מ, גלריית קורטו (Courtauld), לונדון.
Danièle Devynck. Toulouse-Lautrec. Éditions Jean-Paul Gisserot, 2003.
Philippe Zalmen Ben Nathan, Seigneurs, bourgeois et paysans en Albigeois : la vicomté de Lautrec au Moyen Âge. Vielmur : ACPV, 2011.
Comments