האומנית האמריקאית אליס ניל (1900-1984) החלה את דרכה האומנותית בשנות העשרים של המאה הקודמת. סגנונה המוקדם שהושפע מן האקספרסיוניזם והריאליזם ידע שינויים במרוצת השנים. למרות שמעולם לא הפסיקה לצייר, המוניטין והקריירה שלה נסקו רק בתחילת שנות ה-60 בזכות דיוקנאותיה הייחודיים.
היא היטיבה לתאר בהם ללא משוא פנים גברים ונשים מן החברה הניו יורקית הגבוהה. בעולם האומנות ששפע בתיאורי אלות ואנשי שררה, ניל האירה על צדדים אנושיים בדיוקנאותייה.
אדישה לאופנות המתחלפות מאז מלחמת העולם השנייה, היא התעלמה מתנודות הטעם וההפשטה של שנות ה-50 וה-60 והעדיפה לטפח את סגנונה. לאורך השנים פיתחה ניל טכניקת ציור שאפשרה לה להדגיש את שבריריותו של האדם מול פגעי הזמן, הכסף והחברה.
בגיל שמונים, מעט לפני מותה, ציירה אליס ניל את עצמה בעירום. הדיוקן הפר מוסכמות אומנותיות רבות באותה התקופה. בציור ניל אוחזת במברשת - כזאת שאומנים מניחים אסטרטגית מעל למפשעה כאשר הם מציירים. האמנם המשילה בין המברשת לאיבר המין הזכרי?
המטלית שבידה השמאלית מנגבת את הצבע הכחול שברקע. ניל יושבת כמושא מבט שהיה מפתה אלמלא גילה המופלג (אבל היי..אני לא שופט). בעולם האומנות הקלאסי, נשים מבוגרות לא הוצגו בדיוקנאות, ובטח שלא בעירום ובתנוחה כזו.
סך התפתחותה האומנותית בעשרים שנות חייה האחרונות בא כאן לידיי ביטוי. כמעט כל מאפייני יצירתה נוכחים: היא יושבת בחדר מואר בו ציירה לא פעם, באותה כורסה מפוספסת כחולה. הקו האלכסוני שנוצר במפגש הקרקע הצהובה והצבע הירוק נחתך באזור המפשעה שלה. אולי כרמז לאנרגיה מינית אצורה.
גווני הצהוב והירוק שברקע מקבעים את הקרקע שלרגליה – נראה כי דיוקן זה (ודיוקנאותיה השונים) מציג השקפה נטולת ביקורת על עצמה, למרות שהחברה שבה חיה הייתה שמרנית הרבה יותר. אי השלמות הגופנית המאפיינת את גוף האדם, חוסר דיוק פרופורציונלי שציירי דיוקנאות קלאסיים ניסו להסתיר – כולם חותם לסגנונה האישי וחסר הפשרות. ניל נוברת בנפש, היא מספרת סיפור באמצעות הקווים, את עצמה, והשקפתה על בני זמנה. לא עוד דיוקן – ראי.
נתן.
בתמונה: אליס ניל, דיוקן עצמי, 1980, שמן על בד, 101x137 ס"מ, אוסף משפחתי.
Allara, Pamela. “The creation of a Myth.” In Feminist art theory. An Anthology 1968-2000, edited by Hilary Robinson, 280-287. Massachusetts: Blackwell, 2001.
Bauer, Denise. “Alice Neel's feminist and leftist portraits of women.” Feminist Studies 28, No. 2 (Summer, 2002): 375-395.
Bovenschen, Silvia and Beth Weckmueller. “Is There a Feminine Aesthetic?” New German Critique 10 (Winter, 1977): 111-137.
Garrard, Mary D. “Alice Neel and Me.” Woman’s Art Journal 27, No. 2 (Fall - Winter, 2006), 3-7.
Hill, Patricia. Alice Neel. New York: Henry N. Abraham Inc., 1983.
#אליסניל #עירום #אומנית #אומנות #אשהציירת #דיוקןעירום #דיוקן #ניל #אומנותמודרנית #אומנותכהרףעין #aliceneel #nude #womanartist #nudeportrait #portrait #neel #modernart #artinablink
コメント